איזה "מה נשתנה" גורם לתמיהה גדולה יותר?

הרב דב קדרון

פסחים קטו ע"ב

מסופר בגמרא שכאשר אביי היה ילד וישב לפני רבה בליל הסדר, ראה שעוקרים את השולחן ושאל מדוע מוציאים את השולחן עוד לפני שאכלנו? אמר לו רבה: פטרת אותנו מלומר "מה נשתנה".

ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הראשונים האם הכוונה הייתה שאביי עצמו שאל בנוסף גם את השאלות של מה נשתנה, או שהספיקה השאלה הזו של אביי, וכאשר הבן שואל מעצמו אין חיוב לומר את נוסח "מה נשתנה".

ייתכן לבאר את המחלוקת באופן הבא:

עיקר מצוות סיפור יציאת מצרים נתקנה בדרך של שאלה ותשובה, כי כאשר הבן שואל, התמיהה מתחדדת אצלו ואז הוא סקרן יותר לשמוע את התשובה וכך התשובה מוטמעת בנפשו ובשכלו באופן המיטבי. ככל שתגדל תמיהתו של הבן כך התשובה תחדור יותר לנפשו ותישאר בזיכרונו.

המחלוקת היא איזה סוג של שאלה גורם לתמיהה גדולה יותר אצל הבן: שאלה מקורית שלו, או שאלה מדויקת יותר.
שאלות "מה נשתנה" הינן מדויקות בהדגשת ההבדל שבין הלילה הזה לבין כל הלילות, שהיא הנקודה שצריך לעורר אצל הבן, והיא השאלה הגורמת לתמיהה הרצויה לפי דעה אחת. לעומת זאת שאלת אביי לא הבחינה בין הלילה הזה ללילות אחרים, אולם תמיהתו הייתה מקורית ובאה מתוך הפליאה שלו על הנהגתו של רבה, ולדעה השנייה סוג שאלה זה גורם לתמיהה גדולה יותר.