גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף רנ"ח מדור "עלי הדף"
מסכת פסחים
דף קיז ע"ב

מדוע אין מזכירים יציאת מצרים בברכת קידוש היום שבתפלת שבת?

אמר רב אחא בר יעקב, וצריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום, כתיב הכא (דברים טז, ג) "למען תזכר את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך", וכתיב התם (שמות כ, ח) "זכור את יום השבת לקדשו" (קיז, ב). וכתב הרשב"ם: "צריך שיזכיר יציאת מצרים בקידוש היום בין בכוס בין בתפלה של שבת בגזירה שוה דפסח, ובשאר מועדים במה מצינו מפסח", (ועי' פירוש הר"ן על הרי"ף: "וימים טובים ילפינן להו משבת במה מצינו", וזהו דלא כהרשב"ם, דילפינן שאר מועדים במה מצינו מפסח).

והעיר בתוס' רי"ד (בסוגיין) לגבי מנהגנו להזכיר יציאת מצרים בקידוש היום בשבת רק בברכת קידוש היום על הכוס, ולא בברכת קידוש היום בתפלה, ודלא כבימים טובים – שאומרים "זכר ליציאת מצרים" בין בכוס ובין בתפלה, וז"ל: "... כבר הוכחתי למעלה (קי, א) דמדאורייתא אינו אלא מה שאנו אומרים בתפילה ועל הכוס הוא מדרבנן, ובכל המועדים אנו מזכירים יצי"מ בקידוש היום של תפילה, אע"פ שאנו מזכירין בקידוש שעל הכוס, אבל בשבת בקידוש על הכוס אנו אומרים 'זכר ליציאת מצרים', ובקידוש התפילה אין אנו אומרים אותו, וקשיא, למה לא ניתקן לאומרו בשבת בתפילה, שהוא עיקר הקידוש מן התורה, וגזירה שוה בשבת גמרינן לה, וימים טובים ילפי משבת (כדברי הר"ן הנ"ל, שימים טובים ילפינן במה מצינו משבת), ואמאי בימים טובים אמרינן ובשבת לא אמרינן".

וכדברי הרשב"ם - שדין זה אמור בין בכוס ובין בתפלה - אכן מצינו גם בספר כלבו (סי' לה), וז"ל: "ויש מוסיפין בברכה זו (=ברכת מעין שבע) כשאמרו 'זכר למעשה בראשית' אומר 'וליציאת מצרים', וכן נמי ב'אתה קדשת' אחר 'ויכלו' אומרים: 'ויום השביעי רצית בו וקדשתו חמדת ימים אותו קראת זכר למעשה בראשית וליציאת מצרים, אלקינו ואלקי אבותינו' וכו', וכן נמי בכל תפלות שבת מזכירין יצי"מ, וראיה למבין מקדושא דכסא - שאנו מזכירין שניהם". וכן מצינו שנקטו עוד ראשונים (ראה 'מחזור ויטרי' סי' קג; 'פירוש הברכות והתפלות לר"י בן יקר' ברכת תפילין - בשם רבינו יעקב; ספר 'המחכים' עמ' 18; 'ארחות חיים' סדר תפלת ער"ש סי' יג).

ביאורים שונים נאמרו בזה ונביא ביאור אחד המובא בכמה אחרונים, ותחלה נקדים לדברי ה'מנחת חינוך' (מצוה לא) בנידון, וז"ל: "מבואר בפסחים דף קי"ז ע"ב 'אמר רב אחא בר יעקב צריך להזכיר יציאת מצרים בקידוש היום, כתיב הכא 'למען תזכור את יום' וכו' וכתיב הכא 'זכור את יום' וכו', ואין חולק על מימרא זו, ופשוט דהוא מן התורה, ובלא הזכיר יצי"מ לא יצא כלל, כיון דנלמד מגזירה שוה, וגזירה שוה הוי כגופי תורה...".

ובהמשך כתב: "ועל פי זה אני תמה מאוד על האחרונים, עי' מג"א סי' רע"א סק"א שכתב, דבתפלת שבת יוצא ידי קידוש, כי על היין הוא רק מדברי סופרים, ועי"ש ב'דגול מרבבה' מפלפל לענין אם נשים מוציאין אנשים או אפילו להיפוך אם רק האיש התפלל ערבית דאינו חייב אלא דרבנן (כי לפי דברי המג"א שבתפלת שבת יוצאים ידי קידוש מה"ת, יש לדון כלפי האיש שהתפלל ערבית, וחיובו בקידוש על היין אינו אלא מדרבנן, איך יוציא ידי חובת האשה - שעדיין לא יצאה קידוש מן התורה)... ועי"ש (סי' רעא) בסקי"ט ב'טורי זהב', במעשה שקידש על המים, שכתב דיצא ידי מצוה מה"ת באמירה לחוד בלי יין [ז"ל: "מעשה בא לידי במדינות מעהרין שעשיתי קידוש על כוס, שהייתי סבור שהוא יין והיה מים, ובכלי שני שהיה עוד לפני היה בו יין, וכבר אמרתי הקידוש כלו, והעליתי בדעתי לכאורה לשתות היין האחר שבכלי השני, מטעם דקידוש על היין הוא מדרבנן... אבל מדאורייתא סגי באמירה לחוד... ותקנתם לא היתה אלא להסמיך היין לקידוש דאורייתא שבזה יקיים המצוה, אבל אם כבר יצא ידי המצוה מה"ת, לא הצריכו בשביל היין לעשות קידוש מחדש"], תמה שם בספר 'דגול מרבבה' דחובת דאורייתא כבר יצא בתפלה [וא"כ לפי שיטת הטו"ז לא שייך כבר לעשות קידוש על היין], וכן בספר 'פרי מגדים' (א"א ומש"ז שם סק"א) וכל האחרונים כולם אחזו שער דיוצא בתפלת שבת ידי קידוש היום מן התורה לאותן הפוסקים דקידוש על היין הוא רק מדרבנן... ולדידי תמוה מאוד, כיון דבנוסח התפלה של ליל שבת אין אנו מזכירין יצי"מ, ודאי אין יוצא מה"ת כלל, ומימרא מפורשת הוא בלי חולק דנלמד בגז"ש, על כן ודאי אם לא הזכיר בקידוש באיזה נוסח שאומר לכבוד היום יצי"מ אין יוצאין מה"ת כלל, ואין אנו יוצאין מה"ת בתפלת שבת כלל, ונסתר כל הפלפול של הדגול מרבבה והמג"א, וצדקו מאוד דברי הט"ז, כיון דאמר נוסח הקידוש שנזכר יצי"מ יצא מה"ת, אבל בתפלה של שבת ודאי אין יוצאין כלל, דאין שם זכר ליציאת מצרים, אך ביו"ט שחל להיות בשבת דאנו מתפללין יו"ט ומזכירין שבת ויצי"מ יוצאים מה"ת, אבל בכל שבתות השנה נראה לי ברור דאין יוצאין בתפלה, כיון דליכא זכר ליציאת מצרים אם כן לא יוצאין אף מן התורה" (וביישוב שיטת המג"א כבר האריך הבאור הלכה בסי' רעא ד"ה מיד, ויעו"ש).

ולאור זה כתב בשו"ת 'ערוגת הבושם' (או"ח סי' סא אות ג, וכעי"ז מובא ב'דבר שמואל' בשם הגר"פ אפשטיין זצ"ל) ליישב מדוע אכן לא תיקנו להזכיר יציאת מצרים בתפלה, וז"ל: "יש לומר טעם לשבח, דאנשי כנסת הגדולה שתיקנו נוסח התפלה, הן הן שתיקנו קידוש על היין, וכדי לחזק התקנה שיקדש כל אחד ואחד על היין... בכיון דקדקו שלא להזכיר נוסח יצי"מ בתפלה, כדי שלא לצאת ידי חובת מצוה דאורייתא, ושוב כשיקדש על היין יקיים מצות עשה דאורייתא בקידוש שיאמר על היין... משא"כ ביו"ט, דבלאו הכי הקידוש לאו דאורייתא, הוי עדיף להו להזכיר יצי"מ בכניסת היום מיד בנוסח התפלה" (וע"ע ב'פירוש הברכות והתפלות לר"י בן יקר' שם, ובתפלת מוסף של שבת ובברכת קידוש; שו"ת 'חיים שאל' ח"ב סי' מג).