טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות – חרדון צב הדור
"תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות, באו והודיעו לו לרבי חנינא בן דוסא. אמר להם: הראו לי את חורו! הראוהו את חורו, נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם: ראו בני, אין ערוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא" (ברכות, לג ע"א).
שם עברי: חרדון צב הדור שם באנגלית: Ornate Mastigure שם מדעי: Uromastyx ornata
שם נרדף במקורות: ערווד, חברבר
נושא מרכזי: מהו הערוד (ערווד)?
בספרות חז"ל אנחנו מוצאים שני מינים שונים הנקראים ערוד. אחד הערודים הוא ללא ספק יונק גדול דמוי חמור (ראו במאמר "שדומה לערוד במדבר") ואילו השני עליו אכתוב בשורות הבאות הוא מין זוחל מסוכן כלשהו דמוי ה"צב" המקראי (ראו במאמר "הצב למינהו להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא"): "ת"ר: הצב למינהו - להביא הערוד וכן הנפילים וסלמנדרא וכו'" (חולין, קכז ע"א). מפרש רש"י: "וכן הנפילים - שרץ מין צב" וכנראה כוונתו שלא רק הערוד הוא מין צב אלא גם הנפילים והסלמנדרה. על מנת להפריד בין המינים היו שקראו לערוד הזוחל בשם ערווד. במילון בן-יהודה מנוקד הערוד במובן הזוחל בשווא תחת ה"ר" וקמץ מתחת ל"ו" בשונה מהערוד במשמעות המקובלת היום. מקבילה לסיפור המובא בסוגייתנו מופיעה גם בירושלמי (וילנא, ברכות, פ"ה הל' א') וניתן להסיק ממנה שהערווד נקרא גם חברבר: "אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק את תפילתו והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו אמרו אי לו לאדם שנשכו חברבר ואי לו לחברבר שנשך את ר' חנינא בן דוסא וכו'".
התיאורים של הערווד בספרות חז"ל פלאיים ואין לי דרך לשלבם בידע הביולוגי המודרני. בהמשך דברי הירושלמי (שם) נאמר: "מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית לבר נשא, אין בר נשא קדים למיא חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו רבי לא הרגשת? אמר להן יבא עלי ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה אם הרגשתי. א"ר יצחק בר אלעזר: ברא לו הקדוש ברוך הוא מעיין תחת כפות רגליו לקיים מה שנאמר [תהילים קמה יט] רצון יריאיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם". ספור זה מובא בספר הלכות גדולות (סימן א' - הלכות ברכות, פ"ה עמ' נ"ח) על פי הירושלמי: "אמרינן במערבא כל מי שנשכו ערוד, אם הוא קודם למים מת ערוד ואם ערוד קודם למים מת אדם, ורבי חנינא בן דוסא היה מתפלל ונשכו ערוד זמן לו הקדוש ברוך הוא מעין תחת עקבו ונגעו רגליו במים ומת ערוד". על פי הידוע לנו היום לא מובן כיצד יש השפעה לסדר ההגעה למים של האדם והערווד. ניתן אולי להבין כיצד הגעה למים מרגיעה את ההכשה אך כיצד הגעה של האדם למים לפני הערווד גורמת לאחרון למות.
נקודה פלאית נוספת היא דרך יצירת הערווד. במסכת חולין (קכז ע"א) מסופר: "אמר רב הונא בר תורתא: פעם אחת הלכתי לוועד וראיתי נחש שהוא כרוך על הצב, לימים יצא ערוד מביניהם, וכשבאתי לפני ר' שמעון החסיד, אמר לי: אמר הקדוש ברוך הוא הם הביאו בריה שלא בראתי בעולמי, אף אני אביא עליהם בריה שלא בראתי בעולמי; והאמר מר: כל שתשמישן ועיבורן שוה יולדין ומגדלין זה מזה, וכל שאין תשמישן ועיבורן שוה אין יולדין ומגדלין זה מזה! אמר רב: נס בתוך נס; האי פורענותא הוא! מאי נס בתוך נס לפורענות". ערוד זה הוא הערווד עליו מסופר במסכת ברכות כפי שמפרש רש"י: "יצא ערוד מביניהם - והיה נושך בני אדם וממית כדאמרינן בברכות (דף לג) גבי ערוד דרבי חנינא בן דוסא". השלמה לסיפור זה מובא בירושלמי (וילנא, ברכות, פ"ח): "מה עשה צבעון וענה? זימן חמורה והעלה עליה סוס זכר ויצא מהן פרדה. אמר הקדוש ברוך הוא להם: אתם הבאתם לעולם דבר שהוא מזיקן אף אני מביא על אותו האיש דבר שהוא מזיקו. מה עשה הקדוש ברוך הוא? זימן חכינה והעלה עליה חרדון ויצא ממנה חברבר. מימיו לא יאמר לך אדם שעקצו חברבר וחיה, נשכו כלב שוטה וחיה, שבעטתו פרדה וחיה ובלבד פרדה לבנה". "חכינה" מתפרשת כנחש ארסי כפי שאנו מוצאים בכמה מקומות בירושלמי כמו למשל במסכת חגיגה (פ"ב דף עז טור ב/ה"א) שם נאמר "... כאירסה של חכינה וכו'". "חרדון" הוא הצב המקראי ("חרדון צב"). לפי הגדרת המין המקובלת על אנשי המדע בימינו לא תתכן הכלאה של שני מינים שונים ובוודאי שלא בין נחש וחרדון צב.
זיהוי הערווד קשה ואולי בלתי אפשרי בהיעדר תאור מפורט שלו. רבים נוטים לזהותו כמין נחש ארסי או אפילו נחש שאיננו ארסי אך בעל נשיכה מסוכנת כדוגמת הזעמן השחור. אחרים (ראו ב"ערוך השלם" ערכים "ערוד" ו"חברבר") נוטים לזהותו כמין לטאה. זיהוי זה עולה בקנה אחד עם העובדה שהערווד שכן בתוך "חור". רוב רובם של הנחשים מסתתרים בין עצמים שונים הנמצאים על גבי הקרקע ואינם חופרים מחילה. פרט נוסף הרומז על זהות הערווד היא נשיאתו על כתפים. תאור נשיאת הערווד על הכתפיים רומז על האפשרות שמדובר בבעל חיים גדול יחסית ולא בעקרב או בעל חיים ארסי קטן בגודל דומה.
מועמד ראוי להקרא "ערווד" הוא חרדון צב משום שהוא מתאפיין בחפירת מחילות עמוקות שאורכן עשוי להגיע לכמה מטרים. בשעת סכנה הוא רץ לעבר הפתח ומתגונן בנשיכות ומכות זנב. חרדון הצב איננו ארסי אבל נשיכותיו מכאיבות. בעזרת שיניו הקטנות והחדות הוא מסוגל לקרוע עור אדם. המומחים מייעצים לשטוף במהירות את מקום הפצע במים חמים ותמיסת חיטוי. מומלץ לפנות לרופא לצורך קבלת מרשם למניעת זיהום ותגובה אלרגית. יש לשים לב לכך שנאמר על הערווד "שהיה מזיק את הבריות" ולא ממית דבר שהיה מצביע על היות הערוד ארסי. אמנם בהמשך הספור נאמר: "אין ערוד ממית אלא החטא ממית" אך ייתכן שהכוונה למוות המגיע כתוצאה מזיהום.
הקשר בין חרדון ובין ערוד משתמע גם מההקבלה הקיימת ביניהם במדרשים. ב שמות רבה (וילנא, שמות פרשה א') מסופר: "ד"א איש מצרי משל לאחד שנשכו הערוד, והיה רץ ליתן רגליו במים. נתנן לנהר וראה תינוק אחד שהוא שוקע במים, ושלח ידו והצילו, אמר לו התינוק: אילולי אתה כבר הייתי מת, אמר לו: לא אני הצלתיך אלא הערוד שנשכני וברחתי הימנו הוא הצילך". הסיבה לריצה אל המים בעקבות נשיכת הערוד מובאת בירושלמי שהובא לעיל. מאידך גיסא מובא בפירוש חומת אנך (דברי הימים, א' י"א) ספור מקביל המתייחס ל"חדרונא" (הכוונה כנראה לחרדונא): "בניה בן יהוידע. יומא חדא דחקת רגליה בחדרונא דמית ונחת לשילוח ותבר גזיזא דברדא וטבל ... כן כתב בתרגום דה"י". בתרגום השומרוני נקרא ה"צב" בשם ערדונא ולאור כך שהוא מזוהה כ"חרדון צב" ייתכן לכאורה ש"חרדון" ו"ערוד" הם שמות נרדפים.
ההצעה לזהות את הערווד כבן כלאים של נחש וצב הולמת את מבנה חרדון הצב שכן צורתו מאורכת ויחד עם זנבו הוא מזכיר נחש. מאידך גיסא ראשו דמוי ראש צב וזנבו המחולק לכעין חוליות המזכירות במידה מסויימת את שריון הצב. לאור כך שאחת מהצעות הזיהוי של ה"צב" המקראי היא חרדון צב עולה השאלה האם "ערווד" הוא אכן שם נרדף ל"צב"? לענ"ד ניתן להציע שכוונת הברייתא "הצב למינהו - להביא הערוד וכו'" היא לכלול בקבוצת ה"צב" לא רק את חרדון הצב המצוי אלא מין חרדון צב נוסף והוא חרדון צב הדור. מין זה צבעוני בניגוד לחרדון צב מצוי שצבעו אחיד כצבע הרקע החולי. הצעה זו מבוססת על פרשנות השמות "ערווד" ו"חברבר" שהביא ח. י. קאהוט (ערך "חברבר"). "... כי ערוד בל"ע פי' קל המרוץ וחברבר פי' מנומר בכתמים ... ומעתה נוכל לקיים גי' הערוך חכינה שהוא ג"כ תואר של לטאה אחת בל"ע ונקראה כן מרוב כתמים וגוונים שבעורה ... וא"כ חכינה, חרדון וחברבר כולם מיני הלטאה הם רק משונים באיכותם ותכונתם וזהו כלאים שבהם".
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
.jpg)
