מה קורה ליהודים שמנסים להידמות לגוים?
הרב דב קדרון
פסחים קיח ע"ב
על הפסוק (תהלים סח, לא): בִּזַּר עַמִּים קְרָבוֹת יֶחְפָּצוּ, אמר רבי יוחנן: מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם - קריבות שהיו חפצין בהן.
בספר בית הלוי (פרשת שמות) כתב שעם ישראל צריך להיות נבדל מאומות העולם, כמו שנאמר (ויקרא כ, כו): "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי", ולכן בניגוד לשכל האנושי, ככל שהיהודים מנסים להידמות לגוים כך גוברת שנאת הגוים כלפיהם, כדי שלא יתערבו בהם, וכאשר היהודים נשארים נבדלים אז ייתכן שרמת השנאה כלפיהם תרד.
בני ישראל במצרים ניסו להידמות למצרים ולכן הטיל הקב"ה שנאה גדולה כלפיהם, עד שנאמר (שמות א, יב): "וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", שהיו דומים בני ישראל כקוצים בעיני המצרים. בעל בית הלוי מבאר שאין זה בגדר עונש, אלא זוהי גזירתו של הקב"ה לטובת עם ישראל שלא יתערבו בגוים.
על פי עיקרון זה הוא מבאר את דברי רבי יוחנן: מכיוון שעם ישראל רצו להתקרב לגוים, ומכיוון שקירבה לגוים גורמת לשנאה גדולה יותר כלפיהם, אילו היה כל העם מרוכז בגלות אחת היו הגוים הורגים את כולם מרוב שנאתם. לכן פיזר הקב"ה את עם ישראל בין עמים רבים, וכך, למרות השנאה אין הם יכולים להשמיד את כל העם, כפי שנאמר בגמרא לעיל (פז,ב):
"צדקה עשה הקדוש ברוך הוא בישראל שפזרן לבין האומות".
