טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי – אפרסמון
"כל המוגמרות מברכין עליהן בורא עצי בשמים, חוץ ממושק שמן חיה הוא, שמברכין עליו בורא מיני בשמים. מיתיבי: אין מברכין בורא עצי בשמים, אלא על אפרסמון של בית רבי, ועל אפרסמון של בית קיסר, ועל ההדס שבכל מקום? תיובתא ... אמר ליה רב חסדא לרב יצחק: האי משחא דאפרסמון, מאי מברכין עלויה? א"ל, הכי אמר רב יהודה: בורא שמן ארצנו. א"ל בר מיניה דר' יהודה, דחביבא ליה ארץ ישראל, לכולי עלמא מאי? א"ל, הכי אמר רבי יוחנן: בורא שמן ערב" (ברכות, מג ע"א).
שם עברי: מור הגלעד שם באנגלית: Balsam שם מדעי: Commiphora opobalsamum
שם נרדף במקורות: אפרסמון, אפרסמא, צרי, נטף, קטף, בושם, בלסם, בלסמון
שמות בשפות אחרות: ערבית – בלסאן, בשאם
נושא מרכזי: מקום גידול האפרסמון
במקורות ההיסטוריים מתקופת המשנה והתלמוד נזכר פעמים רבות צמח האפרסמון - Balsamum כצמח שממנו מפיקים שרף שנחשב ליקר שבבשמים (על זיהויו ושמותיו ראו במאמר "הדא אמרה באפרסמון משחו" (שקלים, טז ע"א)). במלאכת ייצור הבושם עסקו היהודים, בעיקר באזור יריחו ועין גדי. לפי המקורות היוונים והרומים, הוא גדל כצמח תרבות רק בארץ-ישראל. היהודים התמחו בגידול האפרסמון ובטיפוחו, ואת מלאכת הפקת הבושם הם שמרו בסוד. בפסיפס ברצפת בית הכנסת העתיק בעין גדי נמצאה כתובת בארמית שתרגומה הוא: " ... או מי שיגלה את סוד הקריה לגויים (הכוונה לעין גדי) זה שעיניו משוטטות בכל הארץ ורואה נסתרות, הוא ייתן פניו באיש ההוא ובזרעו, ויעקור אותו מתחת השמים". ייתכן וכתובת זו מעידה על כך שבידי אנשי עין גדי היה שמור סוד ייצור האפרסמון.
השליטה היהודית בגידול האפרסמון הפכו אותו לסמלה של ארץ ישראל היהודית, פסיקתו של רב יהודה לברך על שמן אפרסמון "בורא שמן ארצנו" מעידה על כך שמקורו העיקרי ואולי הבלעדי היה בה. מפרש רש"י: "שמן ארצנו - שהיה גדל ביריחו ועל שם הריח היתה נקראת יריחו, והוא פנג האמור בספר יחזקאל (כ"ז) יהודה וארץ ישראל המה רוכליך בחיטי מנית ופנג - כך ראיתי בספר יוסף בן גוריון". הקשר לארץ ישראל מוזכר גם בפירושו לפסוק "וַיִּשְׁמַע עֲלֵיהֶם חִזְקִיָּהוּ וַיַּרְאֵם אֶת־כָּל־בֵּית נְכֹתֹה אֶת־הַכֶּסֶף וְאֶת־הַזָּהָב וְאֶת־הַבְּשָׂמִים וְאֵת׀ שֶׁמֶן הַטּוֹב וְאֵת בֵּית כֵּלָיו וְאֵת כָּל־אֲשֶׁר נִמְצָא בְּאוֹצְרֹתָיו וכו'" (מלכים ב', כ י"ג). מפרש רש"י: "ואת השמן הטוב - יש פותרין שמן המשחה, ויש פותרים שמן אפרסמון (בלסמון) שהוא מצוי בא"י שנאמר (ביחזקאל כז י"ז) יהודה וישראל המה רוכליך בחטי מנית ופנג וראיתי בס' יוסיפון פנג הוא אפרסמון וגדל בירחו ועל שם הריח נקרא יריחו". המקורות מגדירים את אזור גידולו של האפרסמון בבקעת דרום ים המלח, מצוער בדרום, דרך עין גדי ועד יריחו בצפון. מקורות אחרים מציינים שהוא גדל רק בחבל ארץ יהודה, כמו למשל פליניוס שכתב: "אין מכל הבשמים מי שידמה לאפרסמון הארץ היחידה שלה הוענק צמח זה היא יהודה". לדעת ז. עמר נראה שחבל ארץ יהודה שאליו הם מתכוונים הוא "עמק יהודה", שכלל בתקופת המשנה את האזור מעין גדי ועד יריחו. עמק זה מוזכר בירושלמי (וילנא, שביעית, פ"ט הל' ב'): "איזה הר שביהודה? זה הר המלך, ושפלתו זו שפלת דרום, ועמק שלו מעין גדי עד ירחו".
על התחום שבו גדל האפרסמון ניתן ללמוד גם מדרשתו של רב יוסף (בן הדור השלישי לאמוראים): "ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכרמים וליגבים. כורמים תני רב יוסף: אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא. יוגבים אלו ציידי חלזון, מסולמות של צור ועד חיפה" (שבת דף, כו ע"א). רמתא היתה ממוקמת ממול ליריחו ונכללה בתקופת המשנה באזור הגיאוגרפי של עמק עבר הירדן. בירושלמי (שם) המחלק כל אחת משלוש ה"ארצות" שבארץ ישראל (לענין ביעור) לשלושה חלקים (הר, שפלה ועמק) נאמר: "איזה הר שבעבר הירדן? תני רשב"א אומר כגון הרי מכוור וגדור וכן כיוצא בהן. ושפלתו חשבון וכל עריה אשר במישור, דיבון ובמות בעל ובית בעל, מעון וכן כיוצא בהן. ועמק שלו: בית הרים ובית נמרה וכן כיוצא בהן". בהמשך דבריו מצטט הירושלמי את הפסוק ביהושע (יג כ"ז): "בָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן י֚תֶר מַמְלְכוּת סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וכו'". את השם "בית הרם" מפרש הירושלמי "בית רמתה".
כל המקומות המקראיים מספר יהושע המובאים בירושלמי לתיאור חבלי עבר הירדן הם מנחלת ראובן וגד ונמצאים בחלק הדרומי של עבר הירדן המזרחי בין נהר היבוק בצפון לנהר הארנון בדרום. רמתא שכנה סמוך לתל אלרמה, שבקצה נחל חשבון (חסבן), כששה ק"מ ממזרח לירדן (מול יריחו), וכעשרה ק"מ דרומית לתל נימרין. שתי עיירות אלה נכללו בתקופת המשנה באזור הגיאוגרפי של עמק "עבר הירדן" (תוספתא, שביעית ז, יא). נמרה זהה לבית נמרה ונמצאת כנראה בתל אל-בִלֵיבִל כ – 20 ק"מ צפונית מזרחית ליריחו. השם נשמר עדיין בתל-נימרין בדרום-דרום-מערב לתל אל-בליבל. ייתכן שבאזור זה היו פרדסי(1) אפרסמון גם לדבורה הנביאה כפי שמתרגם יונתן את הפסוק "והיא יושבת תחת תמר דבורה בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים וכו'" (שופטים, ד ה'). "וְהִיא יַתְבָה בְּקַרְתָּא בַּעֲטָרוֹת דְבוֹרָה מִתְפַּרְנְסָא מִן דִילָהּ וְלָהּ דִקְלִין בִּירִיחוֹ פַּרְדְסִין בְּרָמָתָא וכו'".
קביעת אזורי גידול האפרסמון התבססה על מקורות היסטוריים ועל מפת מידבא שבה מופיעים בשלושה מקומות איורים של צמח בעל עלים תלתניים בסביבות יריחו. אחד מצפון לעיר (ממזרח ליישוב ארכלאיס (ראו בתמונה 1) ושניים במזרח בעבר הירדן באזור רמתא. צמחים אלה מזוהים עם האפרסמון הן בשל הדמיון לצמח הפיגם (Ruta) שאליו הוא הושווה במקורות הקלאסיים והן בשל מיקומם. אתר נוסף שייתכן שיש בו עדות להפקת בושם האפרסמון התגלה בעינות צוקים. ממצאי החפירות הארכאולוגיות במקום מצביעים על כך שעסקו בו בגידולו של צמח האפרסמון ובהפקת שמן ובושם. במקום נמצאה פכית שמן שהחוקרים סבורים כי אולי הוא שמן האפרסמון(2). האתר מכונה "חוות האפרסמון" ומזהים בו שני מתקנים להפקת האפרסמון: בריכת השריה גדולה ובור איסוף. בבריכת ההשריה, שהוזנה במימי המעיינות, הונח הגזם של שיח האפרסמון (הענפים, העלים, הקליפה והפירות). האבנים גדולות שנמצאו באתר מעידות על ריסוק הגזם במקום. התמצית המזוקקת זרמה על ידי תעלה אל בור האיסוף, שם היא נאספה בקנקני חרס והועברה למתקן הבישול, שהיה אולי בקומראן (תמונה 2). אין הסכמה לגבי השימוש שנעשה במכלול בעינות צוקים ויש הסבורים שהוא שימש להפקת מוצרי תמרים.
לשאלת זיהוי מקום גידול האפרסמון יש השלכה לגבי סוגיה מחקרית אחרת העוסקת ביחס בין ה"צרי", ה"אפרסמון" וה"קטף". רוב החוקרים סבורים ששמות אלו הם שמות נרדפים של אותו הבושם. על פי גישה זו מתעורר קושי משמעותי והוא נוכחותו של שיח האפרסמון בארץ בעת העתיקה למרות שהיום הוא גדל רק באזור חצי האי ערב. אמנם יוסף בן מתתיהו ייחס את הבאתו לאזורנו למלכת שבא אך מהפסוק בבראשית (לז כ"ה) אנו לומדים שבגלעד הוא היה מוכר קודם לכן. "וַיֵּשְׁבוּ לֶֽאֱכָל־לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹֽשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה".
הסבר אפשרי הוא שהשם "גלעד" מקום גידול הצרי, מתייחס לעמק שלרגלי הגלעד הנמשך ממזרח הירדן וצפונית לים המלח ועד הכנרת. ייתכן שגידול צרי/אפרסמון התפשט בתקופות מסוימות דווקא באזור המזרחי ולאחר מכן התבסס בבקעה המערבית. ראיה לכך שאכן גידלו את האפרסמון בבקעה זו הוא הסברו של רב יוסף שכלל את רמתא באזור גידול האפרסמון. כאמור רמתא היא "בית רמתא" שנמנתה עם יישובי העמק של עבר הירדן. ז. עמר יישב את הקושי בכך שהבחין בין "צרי הגלעד" ל"צרי" (אפרסמון) מבקע ים המלח. הבוטנאי מיכאל הציע שאין להוציא מכלל אפשרות כי הצמח גדל בר גם מחוץ לבקע, למשל בגלעד, וממנו טופחו מיני תרבות שגודלו רק בסביבות ים המלח. הסבר זה בעייתי משום שקשה להניח שניתן היה להפיק בושם בעל ערך כלכלי גבוה, שיובא למצרים, מצמחי בר. יתר על כן, אין עדויות על גידול מקביל של אפרסמון באיכות נמוכה מחוץ לבקע ים המלח.
תמונה 1. ז. עמר: השיח במפת מידבא באזור הגידול בעבר הירדן "יש לו שלושה עלעלים (כמו תלתן) – כמו שהוא מתואר בספרות הקלאסית (וכך גם בימינו). מקור
תמונה 2. המכלול שהתגלה בעינות צוקים. משערים ששימש להפקת בושם האפרסמון.
(1) על פי ז. עמר בשם 'פרדס' כינה גם סטראבון את גן הבלסם ביריחו (Balsamon paradeios) .
(2) חוקרים אחרים מטילים ספק בעצם עובדת מציאת הפכית משום שהיא לא הוכחה בוודאות.
רשימת מקורות
אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, תל אביב: הוצאת מוסד ביאליק , כרך ב', עמ' 71.
ז. עמר, "האפרסמון בארץ ישראל", מגלי"ם – עיר דוד – ירושלים הקדומה.
ויקיפדיה (ערך "האפרסמון").
לעיון נוסף:
ז. עמר, ספר הקטורת, תל אביב, תשס"ב (עמ' 58-75).
ז. עמר, "האפרסמון מעין גדי וסיפורה של מצדה", מחקרי יהודה ושומרון, כא (תשע"ב), עמ' 227 – 234.
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 256-258).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה
