לא להיסחף / רפי זברגר

יומא יד ע''א

הקדמה

במשנה הראשונה במסכת למדנו כי מפרישים את הכהן הגדול שבעה ימים לפני יום הכיפורים ללשכת פרהדרין בהר הבית. במשנה השנייה בדף שלנו נלמד מהן העבודות שביצע הכהן הגדול באותם ימי הפרישה לקראת יום כיפור. 
 

הנושא

1. כל שבעת הימים הוא זורק את הדם,
מדובר בדם קרבנות התמיד של שחר ובין הערביים. כזכור יש בכל קרבן בהמה ארבע פעולות: שחיטה, קבלה, הולכה וזריקת הדם על המזבח. משנתנו מציינת את הפעולה המשמעותית, שהרי "זריקה מכפרת" ואין פעולות אחרות מכפרות.
יש מסבירים כי הכהן הגדול גם שחט את הקרבן, והזכירו במשנה את זריקת הדם שהיא כאמור "הפעולה הקובעת", ואחרים מסבירים שהכהן הגדול לא שחט בשבעת הימים הללו, כיוון ששחיטת יום כיפור שונה מהשחיטה במשך השנה, ולכן אין טעם שיבצע זאת (אין זו הכנה ליום כיפור).
2. ומקטיר את הקטורת,
כל יום הקטירו קטורת במזבח הפנימי בהיכל, מחציתה בבקר ומחציתה בין הערביים.
3. ומיטיב את הנרות,
פעולה נוספת שבוצעה מידי יום: דישון האפר מהנרות של יום אתמול, וסידור השמן והפתילות ליום החדש.
4. ומקריב את הראש ואת הרגל.
לאחר ארבע פעולות שהוזכרו לעיל בעשיית דם הקרבן, הביאו את בשר הקרבן על המזבח החיצון (מזבח העולה) והקטירו אותו על האש. קרבנות תמיד הינן עולות ולכן כל בשרם (מלבד העור) הוקטר על המזבח. גם פעולה זו בוצעה על ידי הכהן הגדול בשבעת ימי הפרישה טרם יום כיפור.
עקב הזכרת פעולות הכהן הגדול בשבעת ימי הפרישה, מלמדת אותנו המשנה גם סדרי עדיפויות הקרבה במהלך השנה:
ושאר כל הימים, אם רצה להקריב - מקריב.
כל פעם שיחפוץ להקריב קרבן – יוכל לעשות זאת. ומסיימת המשנה בהגדרת זכויות של הכהן הגדול:
שכהן גדול מקריב חלק בראש, ונוטל חלק בראש.
לכהן הגדול יש זכות ראשונים להקריב את קרבנות ציבור במשך כל השנה, הן לפעולות ההקרבה, והן לאכילת בשר קדשים הנאכל.
מפרשים דנים מדוע מציינת המשנה בפעולה הרביעית לעיל רק את הקרבת ראש ורגל הבהמה ולא את כל בשרה (כאשר כולו מוקטר כמו בקרבן עולה).
יש המסבירים כי אמנם הוא הקריב את כל חלקי הבהמה, אך המשנה ציינה רק את החלקים החשובים של הקרבן.
ויש המסבירים כי בשבעת ימים אלו הכהן הגדול באמת הקריב רק את ראשה ורגלה של הבהמה כדי לא להטריחו יותר מידי בימים אלו. להסבר זה יש לומר, כי הקטרת כל חלקי הבהמה לא מוסיפה לו ניסיון לקראת העבודה ביום כיפור, שכן אין הבדל בין הקטרת האיברים החשובים להקטרת שאר אברי הקרבן. 
 

מהו המסר

ההסבר השני כי הכהן הגדול הקטיר רק את הראש והרגל של הקרבן ''כדי לא להטריחו'' מלמד אותנו מסר מעניין לחיים. הכהן הגדול הופרש מביתו הקבוע, מאשתו ומהסביבה הטבעית שבה הוא חי את חיו במשך כל השנה. יש להניח כי תקופה זו לא הייתה התקופה המהנה בחיו. למרות המטרה הנעלת של עבודה כהן גדול ביום הקדוש לעם ישראל, היום בו כל עיני העם נשואות אליו, מחכות ומצפות לראותו יוצא בשלום מבין קדשי הקדשים, למרות תחושות התרוממות רוח זו שככל הנראה אפפה אותו, בכל אופן, הוא נמצא לבדו בלשכה מבודדת בהר הבית, וככל הנראה חש תחושות בדידות. משכך, מלמדים אותנו חכמים כי אין ''להעמיס'' עליו פעולות שאינן נדרשות. מטרת שבעת ימי הפרישה בין היתר, ללמדו לעשות את הפעולות שיידרש לבצע ביום כיפור בצורה מיטבית, וכל פעולה שאינה נדרשת ממנו ביום כיפור, אין לחייבו לבצעה גם בימים אלו.
נשתדל לנהוג כך גם בחיי יומיום. אם אנו מבקשים מילדינו או תלמידנו לבצע משימה, יש לשים לב, לא לדרוש יותר מידי, לא להיסחף ולהעמיס פעולות לחינם, כל זאת כדי לא להמאיס עליו את המשימה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]