עבודה לאנשים עם מוגבלויות / רפי זברגר

יומא טז ע''א

הקדמה

בשלהי דף ט''ו מתחילה הגמרא בסוגיא חדשה, שההקשר שלה לסוגיה הקודמת היא ייחודית מאוד, כפי שרש''י כותב בתחילתה:
במסכת תמיד, ולא שייך למיקבעיה בגמרא דיומא אלא משום דמיירי לעיל בשינוי כהאי גוונא: מאן תנא סדר יומא - רבי שמעון איש המצפה היא, לא שמעינן ליה דאמר הכי אלא משום דשמעינן ליה דפליג אסדר תמיד, מוקמי לסתמיה דפליגי אתמיד אליביה, ואין שיטה כזאת מצויה בגמרא, קבעה נמי להך גביה, דמתוקמא נמי בהך שיטתא.
הגמרא מצטטת משנה ממסכת תמיד העוסקת בפיס שנעשה בבית המקדש, ובהמשך מקשים עליה ממשנה במסכת מידות, אשר לכאורה סותרת את המשנה במסכת מידות. תשובת הגמרא תהיה כי המשניות במסכת מידות הולכות בשיטת תנא מסוים, למרות שלא נאמר זאת במפורש, אלא ראינו שהתנא הזה חולק במקום אחר במסכת.
מבנה זה דומה למבנה הסוגיה הקודמת בה העמדנו את המשניות במסכת תמיד כרבי שמעון איש המצפה, בגלל שמצאנו שהוא חולק במקום אחר במסכת תמיד.
 

הנושא

תנן התם (תמיד ל'.) , אמר להם הממונה: צאו והביאו טלה מלשכת בית הטלאים.
המשנה במסכת תמיד קובעת כי סגן הכהן הגדול (ממונה) מבקש מהכוהנים אשר זכו בפייס להקריב את קרבן התמיד, להביא את הטלה אשר יוקרב כקרבן, מלשכת הטלאים. בלשכה זו היו בכל רגע נתון ששה טלאים מוכנים ''ומבוקרים'' (לאחר בדיקה במשך ארבעה ימים שאין בהם מום).
והלא לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית, וארבע לשכות היו שם: אחת לשכת הטלאים, ואחת לשכת החותמות, ואחת לשכת בית המוקד, ואחת לשכה שעושין בה לחם הפנים.
המשנה משתמשת במילה והלא, לא כמילת תמיהה, אלא במשמעות של ''הרי'' (בניחותא). והמשנה מציינת כי לשכת הטלאים, אותה הזכרנו זה עתה היא אחת מארבע לשכות שהיו בארבע קרנות של בית המוקד, והיא היתה בקרן הצפונית מערבית. בית המוקד הינו אולם אשר היה בנוי על הכותל הצפוני של העזרה, בה היו תנורים לחימום רגליהם של הכוהנים בימות החורף הקרים (הלכו יחפים במקדש). חציו הצפוני של בית המוקד עם שתי לשכותיו בצפון היה מחוץ לעזרה, וחציו הדרומי עם שתי לשכותיו בדרום בתוככי העזרה. נפרט את ארבעת הלשכות:
1. לשכת הטלאים – הוסבר לעיל.
2. לשכת החותמות – זו הלשכה בה שילמו על קניית סולת (למנחות) או יין (לנסכים), ובתמורה קבלו פתק עם ''חותמת'' המתאימה לגודל המנחה והנסכים. עם פתק זה הלכו ''למקום החלוקה'' של הסולת והנסכים, ושם היו מקבלים את הסולת או היין עם הפתק המתאים.
3. לשכת בית המוקד – היא ''לשכת בת'' קטנה של לשכת בית המוקד הגדולה, אשר גם היא שימשה כ"מקום התחממות", כמו לשכת בית המוקד הגדולה.
4. לשכת לחם הפנים – שם היו משפחת בית גרמו (המומחים למלאכה זו), מכינים את לחם הפנים.
ורמינהו: ארבע לשכות היו לבית המוקד כקטוניות הפתוחות לטרקלין, שתים בקודש ושתים בחול, וראשי פספסין מבדילין בין קודש לחול. ומה היו משמשות? מערבית דרומית - היא היתה לשכת טלי קרבן, דרומית מזרחית - היא לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים, מזרחית צפונית - בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששקצום מלכי יון, צפונית מערבית - בה יורדין לבית הטבילה.
מקשה הגמרא סתירה ממשנה במסכת מידות. שם למדנו על מבנה בית המוקד (הוסבר לעיל) וארבעה לשכות בארבע קרנותיו, כאשר לשכת בית הטלאים היתה בקרן מערבית דרומית ולא בקרן צפונית מערבית, כפי שלמדנו במשנה במסכת תמיד. נסביר גם את שלושת הלשכות הנוספות המנויות במשנה זו:
1. לשכת לחם הפנים – כמוסבר לעיל.
2. לשכה בה גנזו את שברי המזבח אשר שימש בימי היוונים לעבודה זרה, והיא בעצם הייתה לשכת החותמות כדלעיל.
3. לשכה ממנו ירדו במחילות מתחת לאדמה עד למקווה, שם טבלו הכוהנים לפני שימושם בקודש. לשכה זו כונתה במסכת תמיד ''לשכת בית המקוד'' (הקטנה).
אמר רב הונא: מאן תנא מדות - רבי אליעזר בן יעקב היא.
רב הונא תשובה הדומה לתשובה בסוגיה הקודמת (כמוסבר בהקדמה), כי המשניות במסכת מידות הינן אליבא דרבי אליעזר בן יעקב, החולק על המשנה במסכת תמיד. ועתה מוכיחה הגמרא את תשובת רב הונא, כי המשניות הסתמיות במסכת מידות הינן לשיטת רבי אליעזר בן יעקב:
דתנן (מידות ב', ה'): עזרת נשים היתה אורך מאה ושלשים וחמש על רוחב מאה ושלשים וחמש, וארבע לשכות היו בארבע מקצועותיה. ומה היו משמשות? דרומית מזרחית - היא היתה לשכת הנזירים, ששם נזירים מבשלים את שלמיהן ומגלחין שערן ומשלחין תחת הדוד. מזרחית צפונית - היא היתה לשכת דיר העצים, ששם כהנים בעלי מומין עומדין ומתליעין בעצים, שכל עץ שיש בו תולעת פסול לגבי מזבח. צפונית מערבית - היא היתה לשכת המצורעין. מערבית דרומית - אמר רבי אליעזר בן יעקב: שכחתי מה היתה משמשת. אבא שאול אומר: בה היו נותנין יין ושמן, והיא היתה נקראת לשכת בית שמניא.
המשנה מתארת בארוכה את עזרת הנשים שהייתה במזרח העזרה, וגם בה היו ארבע לשכות בארבע קרנותיה. נתארם:
1. לשכת הנזירים בדרום מזרח – בה בישלו את בשר קרבנותיהם, ושרפו את שערם הגזוז (שימש כבערה לקרבנות).
2. לשכת דיר העצים בצפון מזרח – שם בדקו הכוהנים בעלי מום (פסולים ''לעבודה רגילה" של הכוהנים) שאין תולעים בעצים אשר שימשו לבעירה על המזבח בעזרה (עצים מתולעים (עם תולעים) פסולים).
3. לשכת מצורעים בצפון מערב – משם היו המצורעים מכינים את עצמם (טובלים במקוה פעם שניה, לאחר שבעת ימי טהרתם), לקראת הכנסת בהונות ידיהם ורגליהם לתוך המקדש כדי לקבל עליהם את הדם.
4. לשכת רביעית בדרום מערכת שרבי אליעזר בן יעקב שכח למה משמשת.
מכאן מוכח כי ''סתם משנה'' במסכת מידות הינה לפי רבי אליעזר בן יעקב.
 

מהו המסר

• רבי אליעזר בן יעקב לא התבייש באי ידיעתו, עד כדי ציון עובדה זו ''בריש גלי" במשנה. מכאן שאין להתבייש כאשר לא יודעים עובדה או הלכה וכדו'. זו "גדולה" של אדם לומר בפה מלא ''איני יודע דבר מסוים''.
• לשכת דיר העצים אשר שימשה את הכוהנים בעלי המום לבדיקת העצים מלמדת אותנו כי כבר בתקופת בית המקדש הייתה ''תעסוקה לאנשים עם מוגבליות''. לא כולם נולדו להיות איינשטיינים או ביל גייסט וכדו'. כל אחד עם כשרונתיו, יכולותיו ואופיו. לכל אחד יש ''משימות בחיים'' אשר ניתן להטיל עליו המתאימות לתכונותיו האישיות. חברה והנהגה ראויה, מוצאת ומייחדת לכל אדם את המתאים לו ביותר.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]