מדוע לוקה בגופו מי שחושד בכשרים?
הרב דב קדרון
יומא יט ע"ב
אמר רבי יהושע בן לוי: כל החושד בכשרים לוקה בגופו.
מהר"ל מפראג (חידושי אגדות, שבת צו,ב) מבאר שהמנגנון בעניין זה מתאים לחוקי הפיזיקה. כשם שמי שזורק אבן על קיר, אם הקיר עצמו עשוי מאבנים קשות – האבן הנזרקת חוזרת כלפי הזורק, אולם אם הקיר עשוי מטיט, שהוא חומר יותר רך, אז אין האבן חוזרת כלפי הזורק. כך גם בחשד, אם זהו חשד שווא הרי זה כמו מי שזורק אבן על קיר אבנים, שהאבן חוזרת אל הזורק והוא ניזוק ממנה, אולם אם הדברים אמיתיים, אז החשד מוצא לו מקום להתקבל אצל האדם שעליו נאמרו הדברים, כמו מי שזורק אבן על קיר שעשוי מטיט, שהאבן נשארת שם.
נאמר במדרש (מובא בספר חסידים סימן קלז) שבשביל שאמר משה לבני גד "תרבות אנשים חטאים" (במדבר לב,יד), נענש שבן בנו עבד לפסל מיכה. והקשה על כך רבי נחמן מברסלב (ליקוני מוהר"ן מהדו"ק סימן קד) מה הקשר בין "תרבות אנשים חטאים" לעונש של בן בנו בעבודה זרה?
ותירץ שמכיוון שאמרו חז"ל (כתובות קי,ב) שכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, ומכיוון שאמרו שהחושד בכשרים לוקה בגופו, ומשה חשד את בני ראובן ובני גד שאינם רוצים שיהיה להם שום חלק בארץ ישראל, כלומר שאין להם אלוה, לכן הוא נענש באותו אופן, שבן בנו לא היה לו אלוה. שכן היה זה חשד בכשרים, כי הם כן רצו ליטול חלק בארץ.
(מתוך לקט ביאורי אגדות המודפס בגמרא שבהוצאת מכון הלכה ברורה)
