האם יש מצב שבו מותר לנקום?

הרב דב קדרון

יומא כג ע"א

איזו היא נקימה ואיזו היא נטירה? נקימה, אמר לו: השאילני מגלך, - אמר לו: לאו. למחר אמר לו הוא: השאילני קרדומך! - אמר לו: איני משאילך, כדרך שלא השאלתני - זו היא נקימה. ואיזו היא נטירה? אמר לו: השאילני קרדומך! - אמר ליה: לא. למחר אמר לו: השאילני חלוקך! - אמר לו: הילך, איני כמותך, שלא השאלתני - זו היא נטירה.

הרה"ג יעקב הלוי כלאב זצ"ל (בספר עקב ענוה, אות מה) מקשה: מדוע הדוגמה שנתנו חז"ל לאיסור נקימה עוסקת באדם שסירב להשאיל חפץ לחבירו, שאסור לנקום ממנו, הרי לכאורה היה חידוש גדול יותר לומר שאם אדם שבר את קרדומו של חבירו אסור לנקום ממנו, שהרי באופן זה בלי ספק עשה לו עוולה וכעסו מוצדק, ובכל זאת אסור לנקום?

הוא מתרץ שאיסור נקימה ונטירה קיים דווקא כשנוקם ונוטר מחמת שנאת חינם. לכן: אם חבירו סירב להשאיל לו חפץ ולא קיים מצוות גמילות חסדים – אין רשות לאף אחד להקפיד עליו, בדיוק כשם שאם חבירו לא הניח תפילין אין לאדם אחר תביעה עליו, ואם בכל זאת מקפיד זהו בחינם, ואם בגלל זה הוא נמנע מלעשות עמו חסד – זוהי נקימה של חינם.

אולם אם חברו חרף אותו, או קילל אותו או גרם לו נזק אחר – מותר לכעוס עליו ולנקום ממנו, אך זהו בתנאי שהכעס והנקמה יהיו כפי אותה מידה של נזק שנגרמה לו ולא יותר מכך, משום שכל דיני התורה הם לפי מדת הדין המדוקדקת ביותר, ואין בכל התורה כולה דין שאחד חייב לוותר על שלו לחברו