את מה יש לפרסם ומתי יש לנהוג בצניעות?

הרב דב קדרון

יומא כד ע"ב

למה מפיסין וחוזרין ומפיסין. - אמר רבי יוחנן: כדי להרגיש כל העזרה, שנאמר אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלהים נהלך ברגש.
הכהנים היו מתאספים ארבע פעמים ביום כדי להטיל גורל ולהחליט מי הכהן שיזכה בעבודות השונות. לא עשו את כל הגורלות בפעם אחת כדי להשמיע קול המון עם רב כמה פעמים, כי זהו כבוד למלך שעושים רעש ופרסום.

בנאומו בחנוכת בית הרב אמר מרן הרב קוק זצ"ל (מאמרי הראיה ח"א עמ' 237) שמצד אחד יש דברים שראוי לפרסם ולעשות להם פומביות כלפי חוץ, כמו בחצוצרות שתקעו בהן למקרא העדה ולמסע את המחנות, וכמו שישנם פסוקים מפורשים המורים לקבוע הדרת קודש בקול המון חוגג במאורעות רבים (תהלים קנ, ג – ה): "הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר ... הַלְלוּהוּ בְּתֹף וּמָחוֹל הַלְלוּהוּ בְּמִנִּים וְעוּגָב, הַלְלוּהוּ בְצִלְצְלֵי שָׁמַע הַלְלוּהוּ בְּצִלְצְלֵי תְרוּעָה", ומצד שני אנחנו מדברים בשבחה של הצניעות והחשאיות במיוחד בדברים טובים וקדושים, כמו שאומר הנביא (מיכה ו, ח): "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ ... וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ".
איך אפשר ליישב את שני העניינים?

מחשבות, שאיפות, רעיונות טובים ואידיאלים צריכים להתפרסם, כי הפרסום שלהם הוא הגורם לחזק את עשיית הדברים הטובים בעולם, אולם המעשים הטובים עצמם, לטובת הכלל או לטובת הפרט, כמה שהם יותר מוצנעים הם יותר יפים, ואין לך יפה מן הצניעות.