סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 

להרים את הראש / רפי זברגר

יומא כד ע''א

 

הקדמה

הגמרא עדיין עוסקת בתרומת הדשן, עבודה ראשונה של הכוהנים מידי יום, בה הכהן עולה על המזבח, ומפריש מעט מן האפר שהצטבר שם, מוריד אותו למטה, ומניחו ממזרח למזבח. במאמר זה נתמקד בדיון על שיעור תרומת הדשן. 
 

הנושא

בעי רבי אבין: תרומת הדשן בכמה? מתרומת מעשר ילפינן לה או מתרומת מדין ילפינן לה?
רבי אבין מסתפק בשיעור תרומת הדשן, ומנסה להשוות מצווה זו למצוות אחרות בתורה בהן גם כתוב לשון דומה. רבי אבין מסתפק האם להשוות למצוות תרומת מעשר, בו הלוי מפריש עשירית לכהן, מן המעשר הראשון אותו קיבל מישראל, או מהפרשת תרומה לכהנים מתוך השלל אותו קבלו אנשי הצבא אשר יצאו למלחמת מדין.
נלמד את פירוש רש''י לספקות אלו:
• מתרומת מעשר ילפינן לה - דהא וְהֵרִים כתיב, לשון וַהֲרֵמֹתֶם ממנו (וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ה' מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר(במדבר י"ח, כ''ו)) והויא באומד, אחד מעשרה בדשן המערכה.
בתרומת הדשן נכתבה המילה וְהֵרִים (יפורט יותר בהמשך), ובתרומת מעשר נאמר פועל דומה וַהֲרֵמֹתֶם. לאור הפועל הדומה ניתן להשוות בין שני הדינים, ואז יש להפריש בתרומת הדשן, כמות משוערת של עשירית מכל האפר הנמצא באותה עת על המזבח, בדומה לשיעור עשירית אשר הלוי מפריש מתוך חלקו לכהן.
• או מתרומת מדין - דכתיב (במדבר ל"א, כ''ח) וַהֲרֵמֹתָ מֶכֶס לַה' מֵאֵת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַיֹּצְאִים לַצָּבָא אֶחָד נֶפֶשׁ מֵחֲמֵשׁ הַמֵּאוֹת מִן הָאָדָם וּמִן הַבָּקָר וּמִן הַחֲמֹרִים וּמִן הַצֹּאן - אחד נפש מחמש המאות.
וניתן גם להשוות למצווה המתוארת בתורה בסיפור מלחמת מדין, בה נצטוו החוזרים מן המלחמה לחלק את השלל (שבויים ובהמות) בין בני ישראל והיוצאים למלחמה. יוצאי המלחמה הפרישו אחד מחמש מאות מהשלל שקבלו, ונתנו זאת לכוהנים. אם נשווה תרומת הדשן ל''תרומת מדין'' בגלל הפועל הדומה בין שני המקומות (והרים- והרמת) אזי שיעור תרומת הדשן יהיה גם אחד חלקי חמש מאות מן האפר אשר נמצא על גב המזבח.
תוספות מאריך ודן בספקו של רבי אבין, ובוחן מדוע הוא הסתפק בהשוואה רק לשני דינים אלו. נלמד חלק מן הדברים:
* תימה לי, אמאי לא מספקא ליה נמי אי מתרומה גדולה ילפינן לה? ויש לומר: משום דבתרומת הדשן כתיב והרים, ובתרומת מעשר נמי כתיב והרמותם, ובתרומת מדין נמי כתיב והרמות מכס, אבל בתרומה גדולה לא כתיב במצות צוויה לשון הרמה, אלא כתיב ראשית דגנך וגו' עד תתן לו.
שאלה ראשונה שואל התוספות: מדוע רבי אבין לא הסתפק האם ללמוד גם מתרומה גדולה, שהרי גם שם יש מצוה להפריש חלק מכמות יותר גדולה. והוא עונה כי בניגוד לתרומת הדשן, תרומת מעשר ותרומת מדין, שם התורה משתמשת בשור ''הרמה'', הרי שבציווי תרומה גדולה לא צוין פועל זה, ולכן אין להשוות אליו את תרומת הדשן.
* וא"ת ואמאי לא מבעיא ליה אי ילפינן מחלה? יש לומר: דוהרים מהרמותם או מוהרמות ילפינן, אבל והרים מתרימו לא ילפינן, דלא דמו כולי האי להדדי. אי נמי: יש לומר דילפינן תרומה קמייתא מתרומה קמייתא. דנהי דתרומת מעשר יש תרומה גדולה קודם, לה מכל מקום בלוים דמשתעי קרא זו היא תרומה קמייתא דחייבינהו קרא, לאפוקי חלה שיש תרומה גדולה קודמת. אי נמי יש לומר: כיון דתרומה גדולה וחלה אין להם שיעור מפורש, "ילמד סתום מן המפורש" דהיינו מתרומת מעשר או מתרומת מדין.
שאלה שניה: מדוע לא למדנו ממצוות חלה, שם גם נאמר הפעל הרמה (''תרימו''), והוא עונה שלש תשובות, נתאר את התשובה הראשונה: הלשונות שיש בשלושת הדינים (תרומת הדשן, תרומת מעשר ותרומת מדין) דומים ביניהם ("הרים", ''הרמותם'', "הרמות'') לעומת הלשון בחלה (''תרימו'') שהיא לשון שונה, ולכן לא משווים אליה.
תא שמע, דתני רבי חייא: נאמר כאן (ויקרא ו', ג'): וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּח, ונאמר להלן (ויקרא ו', ג'): וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לַה', מה להלן בקומצו - אף כאן בקומצו.
ע
ונה הגמרא כי רבי חייא לומד בברייתא שיעור תרומת הדשן ממקור אחר לגמרי - מהקומץ של המנחה. נלמד את פירושו של רש''י:
תא שמע - דמהרמת קומץ ילפינן לה, לא יפחות מאומד מלא הקומץ, ואם רצה להוסיף - יוסיף, דהא ליכא למימר דווקא קאמר, דהא לא אפשר לפשוט ברמץ גחלים רותחות ידיו לקמוץ.
לימוד מקומץ המנחה מביא אותנו לשיעור קטן הרבה יותר מהשיעורים בהם הסתפק רבי אבין. זוהי כמות המנחה הנכנסת בין שלושת אצבעותיו של הכהן הקומץ את המנחה. כמות כזאת – היא השיעור של תרומת הדשן.
רש''י מעיר כי מדובר בשיעור זה באומד, ולא לימוד של גזירה שווה כוללת, אשר תלמד אותנו גם לבצע את תרומת הדשן באותו אופן כמו הקמיצה, שהרי בתרומת הדשן מדובר באפר של גחלים רותחות, ולא יתכן שהתורה תצווה לקחת אפר זה בין אצבעותיו של הכהן, בדומה לביצוע פעולת הקמיצה.
ההשוואה בין תרומת הדשן לקמיצה מלמדת בכל אופן את השיעור של תרומת הדשן, שיהיה הדומה לשיעור קמיצה.
לאחר תשובת הגמרא, נחזור אל סוף התוספות הנזכר לעיל:
אבל תימה לי, מאי שנא דלא נסתפק אי מוהרים ממנו בקומצו גמרינן, דדמיא ליה טפי מכולהו, דבאידי ואידי כתיב והרים? ויש לומר: משום דלא מצינו למיגמר לגמרי, כי התם שיתרום תרומת הדשן בקומצו פן יכוה, כמו שפרש"י. להכי לא הוה סלקא דעתך למילף מיניה. ואפילו הכי פשיט דגמרינן מיניה, כיון דדמי ליה דבאידי ואידי והרים כתיב.
התוספות מסתפק מדוע רבי אבין בעצמו לא הזכיר בספק שלו גם את הקומץ ממנו בסופו של דבר למד רבי חייא?
והוא עונה כי רבי אבין התקשה לעשות השוואה וגזירה שווה בין תרומת הדשן לקמיצה, בדיוק בגלל הדברים שצוינו בפירוש רש''י. שהרי, גזירה שווה יכולה ללמד גם על אופן תרומת הדשן ביד, וזה הרי לא ייתכן (בגלל חום האפר).
בסופו של דבר הגמרא בכל אופן משווה לקמיצה, כיוון שהגזירה שווה ''מושלמת'', בשני המקרים כתוב ''והרים''.
 

מהו המסר

למרות שתי האפשרויות שרבי אבין העלה בספקו, הגמרא ''מרימה את הראש'' ואינה מסתפקת בדוגמאות אלו, וחושבת אולי יש מקור אחר שלא צוין, ואמנם כך מסקנת הגמרא.
נלמד מכאן גם לחיים: ''להרים את הראש''. לבחון כל דבר בכל היבטיו, ולא להסתפק במה שאחרים מציגים לנו.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: rafi.zeberger@gmail.com

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר