איה השה לעולה?
הרב דב קדרון
יומא כז ע"א
איזהו דבר שנאמר בו עצים אש ומזבח, הוי אומר זה טלה.
הקרבן היחידי שעבורו יש צורך בסידור מערכה של עצים חדשים ואש למזבח הוא קרבן התמיד של שחר שהינו טלה.
על פי זה הסביר מהר"מ בנעט זצ"ל (דרשות, דרוש כד) את דברי יצחק אבינו כאשר נלקח לעקידה (בראשית כב, ז): "וַיֹּאמֶר הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה", ומניין ידע יצחק שהכוונה היא להקריב דווקא שה לעולה, לכאורה היה צריך לשאול: "איה הקרבן", או "איה הזבח".
אלא מכיוון שראה יצחק את האש והעצים, הבין שרצונו של אברהם להקריב קרבן שדורש סידור מערכה חדשה ואש, וזהו קרבן התמיד שהוא שה, לכן שאל: "ואיה השה לעולה".
בדרשתו, שנאמרה בתחילת ימי הסליחות, אמר מהר"מ בנעט: אף אנו נאמר, "הנה האש והעצים", "האש" רומז ליום הדין, כמו שנאמר (מלאכי ג, יט): "כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר", "והעצים" הוא רמז לחסרון המצוות, כמו שקרא הנביא ישעיהו (נו, ג) למי שחסרה להם לחלוחית של מצווה: "עֵץ יָבֵשׁ". לאחר שאנו מבינים שעלינו לתקן את דרכינו, נשאלת השאלה: "ואיה השה לעולה", כלומר: כשם שהשה לעולה טעון ארבעה ימים של ביקור ובדיקה כדי לוודא שאין בו מום, כך היו שנהגו להתענות ארבעה ימים לפני ראש השנה, כדי לנקות את עצמם מכל מום רוחני, ומטעם זה אומרים האשכנזים סליחות לפחות ארבעה ימים קודם ר"ה.
