תזכורת חוזרת / רפי זברגר

יומא לא ע''ב

הקדמה

המשנה בדף ל' עוסקת בטבילות כהן גדול ביום הכיפורים:
אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור, עד שיטבול.
רש''י מדגיש כי כל הנכנס לעזרה חייב לטבול, לאו דווקא אם נכנס לעבודה. הגמרא בתחילתה דנה בטעם טבילה זו.
חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכולן בקדש על בית הפרוה, חוץ מזו בלבד.
כהן גדול מחליף את בגדיו ביום כיפור חמש פעמים, ובכל החלפה הוא מקדש ידיו ורגליו בעת פשיטת בגדים, טובל במקווה ושוב מקדש ידיו ורגליו בעת לבישת הבגדים החדשים. פירוט כל הפעולות, הטבילות וקידושי ידים ורגלים נלמד במשניות הבאות.
כל הטבילות כהן גדול טובל במקווה שמעל לשכת בית הפרווה, בתוך העזרה, דרומית מזרחית לכבש המזבח. הטבילה הראשונה יכולה להתבצע מחוץ לעזרה במקום חולין.
פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם.
המשנה מסיימת שכדי ליצור חציצה בין הכהן הגדול והעם הצופים בעבודתו, פרסו סדין של בוץ משום צניעות.
הזכרנו את המונח ''בוץ'' כבר לעיל (י''ב:), במחלוקת רבי ורבי אלעזר לגבי אבנט של כהן הדיוט. רבי סבר כי היתה עשויה מכלאים כמו אבנט של כהן גדול, ורבי אלעזר סבר כי הייתה עשויה מבוץ, שהוא פשתן, כמו שאר בגדיו של כהן הדיוט. גם הסדין הנפרש בין הכהן הגדול הפושט ולובש בגדים לבין העם, היה עשוי מפשתן (בוץ). 

הנושא

שואלת הגמרא על הסיפא של המשנה:
מאי שנא של בוץ?
הגמרא מנסה להבין, מדוע יש לחצוץ בין הכהן הגדול והעם בסדין העשוי דווקא מפשתן?
כדאמר רב כהנא: כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ. הכא נמי: שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ.
המשנה בדף ל''ד: עוסקת בטבילה השניה של כהן גדול ביום הכיפורים, וגם שם הוזכר הדין של פריסת סדין של בוץ בעת החלפת בגדיו של הכהן הגדול. הסביר רב כהנא בגמרא (ל''ה.) כי מטרת היות הסדין מפשתן, להזכיר לכהן הגדול כי עבודות יום הכיפור נעשות בבגדי בוץ (מכונים בפי חז''ל בגדי לבן).
אומרת הגמרא כי גם אצלנו, במשנה הראשונה העוסקת בהחלפת הבגדים, היות הסדין עשוי מבוץ משום אותה סיבה. 

מהו המסר

• הכהן הגדול היה כזכור עובד כל השנה בשמונה בגדים. ארבעה מתוכם היו עשויים מזהב: חושן, אפוד, ציץ ופעמוני המעיל. ביום כיפור לבש בעבודות המיוחדות ליום זה ארבעה בגדים: מכנסים, אבנט, כותנת ומצנפת. כולם היו עשויים מפשתן (בוץ). ''דואגים'' חכמים כי הכהן הגדול לא ישכח להחליף את בגדיו, וימשיך ללבוש בגדים שהוא רגיל אליהם כל השנה. לכן קבעו חכמים כי גם הסדין יהיה עשוי מאותו החומר של בגדי לבן, וכך לא ישכח כהן גדול ללבוש בגדים אלו, לקראת עבודות המיוחדות ליום כיפור.
אנו רואים כי חכמים נותנים ''כלי עזר'' על מנת לבצע מטלות באופן המוטל עלינו, ולא מסתפקים בזיכרון האדם.
ביום הכיפור הכלי עזר הוא סדין העשוי מפשתן, אך אנו יכולים ליישם עיקרון זה של ''תזכורות'' גם בדרכים אחרות. אם מדובר ביום חול, הרי שהטכנולוגיה היום מאפשרת לנו להזין תזכורות במכשיר סלולארי, המצפצף לנו בזמן למילוי המשימה, וכך מסייע לנו לבצע משימות. ניתן גם להשתמש באופנים אחרים, כמו: בקשה מחבר להזכיר לנו (בתקווה שגם הוא לא ישכח), להניח חפץ במקום שנגיע אליו בעת הצורך לביצוע משימה, וכן הלאה על זה הדרך.
• הלימוד של סיבת היות הסדין מבוץ נראה על פניו קצת משונה. המשנה שלנו היא המשנה הראשונה העוסקת בהחלפת הבגדים ובפעולות המתבצעות במהלך ההחלפה. משנתנו הזכירה את חציצת הכהן הגדול מן העם בעזרת סדין העשוי מפשתן. כאשר מנסה הגמרא להבין את הסיבה לכך, מצוטטים דברי רב כהנא המסבירים את אותו מהלך, אותה חציצה שתוארה במשנה להלן ביחס להחלפה השניה של הכהן הגדול.
מדוע רב כהנא לא אמר דבריו על המשנה שלנו? מדוע מייחסת הגמרא את הסבר המשנה שלנו על הסבר דומה ביחס למשנה הכתובה בהמשך?
אולי ניתן להסביר זאת ולומר, כי אין להסתפק בתזכורת אחת. אם יש פעולה החוזרת מספר פעמים, הרי שיש להזכיר לנו כל פעם מחדש, לבצעה באופן המדויק, ולא להסתמך על הזיכרון. אולי דווקא בגלל זה, מקור ההסבר הוא בתזכורת השנייה, והתזכורת הראשונה דווקא מיוחסת לתזכורת השנייה, אשר באה בהמשך הדרך.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]