מתי כהן צריך להתברך בברכת כהנים?
הרב דב קדרון
יומא סא ע"א
יש מחלוקת בין התנאים האם השעיר המשתלח לעזאזל היה מכפר גם על הכהנים, או רק על הישראלים והלויים, אכן, גם לפי דעתו של רבי יהודה שהכפרה כללה את הכהנים, בנוסח הוידוי לא הזכיר הכהן הגדול את הכהנים בפירוש, ומכאן ראיה שגם הכהנים כלולים בכלל "עם ישראל". אמנם לפעמים מוזכר השם "ישראל" כדי לציין שמדובר באדם שאינו כהן או לוי, אך באופן כללי גם הכהנים נחשבים "ישראלים", כפי שפוסק הרמב"ם (נדרים ט,כג) שהנודר לא ליהנות מישראל אסור ליהנות אף מכהנים ולויים.
בתלמוד הירושלמי (ברכות פ"ה ה"ד) מסופר על רבי יודה בן פזי, שהיה כהן, אך כאשר היה תשוש וחלש ולא היה יכול לברך את ברכת הכהנים, היה קושר את ראשו והולך ועומד מאחורי העמוד של בית הכנסת.
על פי הנ"ל מפרש בעל עלי תמר על פי הסבורים שכשם שיש מצווה לכהנים לברך את ישראל כך יש מצווה לישראלים להתברך מפי הכהנים, לכן רבי יודה בן פזי שלא יכול היה להשתתף בברכת הכהנים מצד המברכים, בגלל חולשתו, מכיוון שגם הוא כלול בכלל הישראלים, רצה לכל הפחות לקיים את המצווה להתברך מהכהנים כמו שאר המתברכים, משום כך הלך לעמוד מאחורי העמוד.
מכאן לומד בעל עלי תמר שכהן בעל מום, שאינו רשאי לברך ברכת כהנים וצריך לצאת מחוץ לבית הכנסת, מצווה עליו לעמוד סמוך לפתח ולהתברך גם הוא כמו כל הישראלים.
