להתגעגע לקב"ה / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
סוכה כא ע"ב
כי הא דאמר רב אחא בר אדא, ואמרי לה אמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: מנין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד - שנאמר ועלהו לא יבול.
איך אפשר לדעת מיהו זה שמחובר לרבונו של עולם?
לכאורה התשובה לזה נמצאת בבית הכנסת או בבית המדרש, נצא ונתבונן בתפילה, או בלימוד התורה של האדם, וכך נדע.
אבל רבי משה מדאלינא (דברי משה פרשת וירא, ד"ה אמנם), מביא רעיון ששמע מפי מורו ורבו, הבעל שם טוב הקדוש, ושאותו הוא למד מתוך דברי הגמרא הללו.
כי כאשר האדם מרגיש חיבור אמיתי לרבונו של עולם, הוא לא מסתפק במפגש זמני, בזמן התפילה או לימוד התורה בלבד, ואפילו אם הזמני הזה הוא ארוך, משום שהוא כמו ילד שנמצא רחוק מהבית החם ושמנסה למצוא בכל דבר שמקיף אותו משהו שיזכיר לו את המקום האהוב שאותו נאלץ לעזוב. המחשבות על הבית והגעגועים לא עוזבים אותו לרגע, אם זה בהליכה ברחוב, או בזמן השינה, כי זה נוגע בנימי הנפש הכי עדינים שלו.
כך, הצדיק האמיתי הוא זה שמוצא בכל פרט בעולם הזה עוד נקודת קשר שתזכיר לו את המקום החם והאהוב שבו הוא מתאחד עם רבונו של עולם.
זה לא ששיחת החולין של תלמידי החכמים צריכה תלמוד כי הם עושים איזה מאמץ מיוחד, אלא פשוט בגלל שמי שהוא תלמיד חכם אמיתי, לא מסתפק בלמצוא את הקב"ה רק בבית המדרש, ומנסה למצוא את עקבותיו גם בעולם שמקיף אותו מחוץ לבית המדרש, כי הגעגוע לקב"ה הוא משהו שנוגע בנימי הנפש הכי עדינים של אותו תלמיד חכם ולא עוזב אותו לרגע.
אז מיהו זה שמחובר לרבונו של עולם? מי שרבונו של עולם מחובר לכל פרט בחייו.
