טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא – סלק

"דרש רב חסדא משום רבינו, ומנו רב: שלקות מברכין עליהם בורא פרי האדמה; ורבותינו היורדין מארץ ישראל, ומנו עולא משמיה דרבי יוחנן אמר: שלקות מברכין עליהן שהכל נהיה בדברו; ואני אומר: כל שתחלתו בורא פרי האדמה, שלקו שהכל נהיה בדברו; וכל שתחלתו שהכל נהיה בדברו, שלקו בורא פרי האדמה. בשלמא כל שתחלתו שהכל נהיה בדברו שלקו בורא פרי האדמה משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא; אלא כל שתחלתו בורא פרי האדמה שלקו - שהכל, היכי משכחת להו? אמר רב נחמן בר יצחק: משכחת לה בתומי וכרתי" (ברכות, לח ע"ב).

פירוש: וכן דרש רב חסדא משום (בשם) רבינו, אשר בדרך אגב מעירים: ומנו [ומיהו] רב, שלקות מברכין עליהן "בורא פרי האדמה". ואילו רבותינו היורדין מארץ ישראל, ששוב מעירים בדרך הסבר: ומנו [ומיהו] החכם שכך כינויו — עולא משמיה [בשמו] של ר' יוחנן אמר: שלקות מברכין עליהן "שהכל נהיה בדברו", לפי שלאחר שליקתם פסקו להיות ירקות באותו טיב כמקודם. ורב חיסדא מדעת עצמו אמר, ואני אומר שיש לקבוע שיטה ממוצעת: כל ירק שתחלתו, כלומר, בעודנו חי מברכים עליו "בורא פרי האדמה", שהוא ראוי כבר לאכילה, אם שלקו מברך עליו "שהכל נהיה בדברו", כי שליקתו פוגמת בטיבו. וכל וירק שתחלתו היתה ראויה רק לברכה "שהכל נהיה בדברו", שאין רגילים לאוכלו חי, וכשמבשלים אותו זו דרך אכילתו הרגילה, אם שלקו צריך לברך עליו "בורא פרי האדמה". ושואלים: בשלמא [נניח] כל שתחלתו ברכתו "שהכל נהיה בדברו" וכאשר שלקו ברכתו "בורא פרי האדמה" שיש ירק שנעשה טוב יותר על ידי הבישול ובעודו חי אי אפשר כמעט לאוכלו, משכחת לה בכרבא וסלקא וקרא [מוצא אתה אותה דוגמא בכרוב בסלקא ובדלעת], אלא כל ירק שתחלתו ברכתו "בורא פרי האדמה" וכאשר שלקו ברכתו "שהכל", משום שהירק מתקלקל על ידי הבישול היכי משכחת לה [איך מוצא אתה אותו]? אמר רב נחמן בר יצחק: משכחת לה [מוצא אתה אותה] דוגמא לכך בתומי וכרתי [בשומים וכרישים] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: סלק מצוי   שם באנגלית: Chard, Garden Beet   שם מדעי: Beta vulgaris

שם נרדף במקורות: סילקא, סילקי, תרדין   שמות בשפות אחרות: ערבית – סלק, צוטלה


נושא מרכזי: אופן האכילה של סלקא (חי או מבושל)

לריכוז המאמרים שנכתבו על הסלק הקש/י כאן.

במאמר "תרדין שסחטן ונתנן במקוה פוסלין את המקוה בשינוי מראה" (שבת, קמד ע"ב) עסקנו בזיהוי הסלקא מתוך ההנחה העולה מדברי הגמרא ששמו הנרדף של צמח זה הוא תרדין. המסקנה שעלתה מתוך המאמר היא שסביר לזהות את הסלקא עם הצמח הנקרא בימינו סלק עלים. לענ"ד ניתן לאושש במעט את זיהוי זה על ידי בחינה של אופן האכילה הסלקא. מסוגייתנו משתמע שאופן האכילה המקובל והראוי של הסלקא הוא על ידי בישול ("שליקה") ואכן כך נאכלים עלי הסלק (מנגולד) גם בימינו. מפרש רש"י: "כל - ירק הנאכל חי שתחלתו בורא פרי האדמה, שלקו - אפקיה ממלתיה לגריעותא ומברך שהכל, ולקמן מוקי לה בתומי וכרתי. וכל - ירק שאין דרכו ליאכל חי, שמתחלתו אם אכלו חי - שהכל הוא מברך. שלקו - והביאו לדרך אכילתו, הוא עיקר פריו - ומברך בורא פרי האדמה". תוספות כתב: "משכחת לה בתומי וכרתי ... וקרא וסלקא וכרוב וכיוצא בהן שטובין יותר מבושלין מחיין כשהן חיין מברכין עליהם שהכל ומבושלין בורא פרי האדמה וכו".

בגמרא בעירובין (כח ע"ב) ההשוואה בין סלקא מבושל לשאינו מבושל קיצונית אף יותר: "אמר רב המנונא: מערבין בתרדין חיין, איני והאמר רב חסדא סילקא חייא קטיל גברא חייא? ההוא בבשיל ולא בשיל. איכא דאמרי אמר רב המנונא: אין מערבין בתרדין חיין, דאמר רב חסדא: סילקא חייא קטיל גברא חייא. והא קא חזינן דקא אכלי ולא מייתי? התם בבשיל ולא בשיל"(1). לדברי רב חסדא החיסרון בסלק שאיננו מבושל איננו רק בטעמו או מרקמו הנחות אלא גם בסכנה שיש בו. בהמשך הסוגיה מתאר רב חסדא את יתרונות הסלק המבושל: "אמר רב חסדא: תבשיל של תרדין יפה ללב וטוב לעינים וכל שכן לבני מעיים. אמר אביי: והוא דיתיב אבי תפי, ועביד תוך תוך"(2). מפרש רש"י: אבי תפי - בכירה, מקום שפיתת הקדירה. ועביד תוך תוך - שמבושל יפה ונצטמק כולו עד שנימוח, וכשהוא רותח דומה כמשמיע קול זה, תוך תוך".

מקורות נוספים המצביעים על כך שהסלקא נאכל מבושל:

במשנה בתרומות (פ"י מי"א) נאמר: "רבי יוסי אומר: כל הנשלקים עם התרדים אסורים מפני שהם נותנין את הטעם". במסכת פסחים, קיד ע"ב): "מאי שני תבשילין? אמר רב הונא: סילקא וארוזא. רבא הוה מיהדר אסילקא וארוזא, הואיל ונפיק מפומיה דרב הונא"(3). מי הבישול שימשו כמשקה: "אמר רב פפא: פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא, ומיא דלפתא כלפתא, ומיא דכולהו שלקי ככולהו שלקי" (ברכות, לט ע"א). במסכת יומא (עו ע"א) אנו מוצאים שמי הבישול של הסלק שימשו מרכיב בשיקוי "אניגרון": " ... דאמר ריש לקיש: מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה? שנאמר: ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך, תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת. ממאי? ודילמא דאכליה על ידי אניגרון? דאמר רבה בר שמואל: אניגרון מיא דסילקא, אכסיגרון מיא דכולהו שלקי וכו'"(4).

סלק - אשרוש		סלק עלים (מנגולד)

(1) פירוש: אמר רב המנונא: מערבין אף בתרדין חיין. ומקשים: איני [וכי כן הוא]? והאמר [והרי אמר] רב חסדא: סילקא חייא קטיל גברא חייא [סלק חי הרג אדם חי], משמע שהתרד מזיק לבריאות ואין ראוי לערב בו! ומשיבים: ההוא, בבשיל ולא בשיל [במבושל ואינו מבושל] מסוכן הוא. איכא דאמרי [יש שאומרים], אמר רב המנונא: אין מערבין בתרדין חיין, שכן אמר רב חסדא: סילקא חייא קטיל גברא חייא [תרד חי הרג אדם חי]. ושואלים: והא קא חזינן דקא אכלי ולא מייתי [והרי רואים אנו אנשים האוכלים ואינם מתים]? עונים: התם [שם] מדובר בבשיל ולא בשיל [במבושל ואינו מבושל] שהוא מסוכן.
(2) פירוש: אֲמַר רַב חִסְדָּא: תַּבְשִיל שֶׁל תְּרָדִין יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב לָעֵינַיִים, וְכָל שֶׁכֵּן שטוב לִבְנֵי מֵעַיִים. אֲמַר אַבַּיֵי: וְהוּא דֵּיתִיב אַבֵּי תְּפֵי [שהיה התבשיל מונח על הכירה] וְעָבֵיד [ועושה] תּוּךְ תּוּך, כלומר נתבשל יפה עד שמשמיע קול רתיחה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
(3) פירוש: שואלים: מַאי [מה הם] שְׁנֵי תַבְשִׁילִין שהוזכרו במשנה? אָמַר רַב הוּנָא: כגון סִילְקָא וְאָרוּזָא [תרד ואורז]. מסופר: רָבָא הֲוָה מֶיהְדַּר אַסִּילְקָא וְאָרוּזָא [היה מחזר על תרד ואורז] לאכלם בליל פסח הוֹאִיל וְנָפֵיק מִפּוּמֵיהּ [ויצא מפיו] של רַב הוּנָא ואף שידע שלא התכון רב הונא דווקא לירקות אלה, מכל מקום רצה לקיים כלשון הרב בדיוק.
(4) פירוש: ... שאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִנַּיִן לִשְׁתִיָּה שֶׁהִיא בִּכְלַל אֲכִילָה שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" (דברים יד, כג), והלוא תִּירוֹשׁ חַמְרָא [יין] הוּא וְקָרֵי לֵיהּ [וקורא לו] הכתוב בלשון "וְאָכַלְתָּ", משמע שלשון אכילה מתייחסת גם לשתיה. ודוחים: מִמַּאי [ממה] מסיק אתה דבר זה? וְדִילְמָא דְּאָכְלֵיהּ [ושמא שאוכל] את היין ממש, עַל יְדֵי אָנִיגְרוֹן (סוג מאכל שמעורב בו יין)! שאָמַר רַבָּה בַּר שְׁמוּאֵל: אָנִיגְרוֹן הוא מַיָּא דְּסִילְקָא [מי סלק] ויין מעורבים כאחד, ואָכְּסִיגְרוֹן הוא מַיָּא דְּכוּלְּהוּ שִׁלְקֵי [מים שבאים מכל מיני דברים שלוקים], שמערבים בהם יין ואוכלים. ואם כן אין הוכחה מכאן ששתיה בכלל אכילה.

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.