יש "אם" מול בניין "אב"

הרב דב קדרון

סוכה ו ע"ב

בגמרא מובאת המחלוקת האם "יש אם למקרא" או "יש אם למסורת", כלומר במילים שיש שוני בין האופן שבו הן נכתבות לאופן שבו הן נקראות, מהו העיקר. רש"י מסביר שהביטוי "יש אם" משמעותו שהוא "האם והעיקר", כלומר המקרא, או המסורת, לפי כל שיטה, היא המשמעות העיקרית של אותה מילה.

לעומת זאת אחת מהמידות שהתורה נדרשת בהן היא "בנין אב", שכאשר מוצאים עניין מסוים במקום אחד בתורה ניתן ללמוד ממנו שכך הוא גם במקומות אחרים.

מדוע מידה זו קרויה על שם אב ואילו בעניין של יש אם למקרא או למסורת נזכרת האם?

הגרי"ש אלישיב זצ"ל ביאר שלימוד מבנין אב לא תמיד מבוסס על הגיון ברור, אלא זוהי השוואה טכנית בין עניינים שונים, שמכיוון שבאחד מהם נאמר דבר מסוים לומדים שכך הוא גם בעניינים האחרים. זה דומה לאב, שאין בירור גמור שהוא אכן אביו של זה אלא מכוח ראיות חיצוניות.

לעומת זאת כאשר אומרים "יש אם" למקרא או למסורת, הכוונה היא שיש כאן פירוש ברור של אותה מילה כפי שמוכח מתוכה, כשם שברור וידוע שהאם היא אימו של אותו אדם ללא ספק.