כל אדם וכישוריו הוא / רפי זברגר

סוכה יא ע''א

הקדמה

למדנו בדף הקודם את דברי רב יהודה בשם שמואל:
מותר לישן בכילה בסוכה, אף על פי שיש לה גג, והוא שאינה גבוהה עשרה.
למרות שלמדנו במשנה כי אין לפרוס סדין על גבי קינוף (ארבעה מוטות על המטה המחוברים ביניהם למעלה), פוסק שמואל כי מותר לישון מתחת לכילה הפרוסה על גבי מיטה, כשיש לה גג (ואינה עשויה כנקליטין שלמדנו במשנה), אם גובה הכילה קטן מעשרה טפחים. זאת מהסיבה כי כילה בגובה זה אינה נחשבת לאוהל, ולכן אינה אוסרת.
תוך כדי דין ודברים, ממשיכה הגמרא להסביר/להעמיד מספר הלכות שלמדנו במשנה, לאור דינו של שמואל:
1. האיסור לישון תחת המטה הינו רק במיטה הגבוהה יותר מעשרה טפחים (ולכן אסור).
2. סדין על גבי הקינופות אסורה, גם אם הם בגובה הקטן מעשרה טפחים כיוון שהקינופות קבועות למטה ו''מייצרות אוהל'' גם בגובה נמוך.
3. סוכה על גבי סוכה, לדעת שמואל אינה פוסלת את הסוכה התחתונה, אלא אם גובה הסוכה העליונה הוא עשרה טפחים (י.) זאת על פי שיטתו של שמואל ''כהכשרו כך פסולו'' כך שאין הסוכה התחתונה נפסלת, אלא אם כן יש בסוכה העליונה ''דין סוכה'' שאינה אלא עשרה טפחים לפחות. לעומת זאת, בקינופות וכילה הנידון הוא דין ''אוהל'', וכאן אפשר לומר כי דין אוהל נוצר גם בפחות מעשרה טפחים, אם מדובר במבנה חזק ויציב (כמו קינופות).
    

הנושא

הגמרא מביאה לשון אחרת בדברי שמואל, המייחס את דבריו לכילת חתנים:
לישנא אחרינא, אמרי לה, אמר רב יהודה אמר שמואל: מותר לישן בכילת חתנים בסוכה, לפי שאין לה גג, אף על פי שגבוהה עשרה.
לפי לשון זו, שמואל מתיר לישון תחת כילת חתנים שאין לה גג (כמו נקליטין במשנה), אפילו גבוהה מעשרה טפחים.
מיתיבי: הישן בכילה בסוכה - לא יצא ידי חובתו!
מקשה הגמרא מברייתא, שם נפסק כי אין לישון תחת כילה בסוכה, ולא יוצאים ידי חובת המצווה בשינה כזאת.
הכא במאי עסקינן - בשיש לה גג.
מיישבת הגמרא כי בברייתא זו מדובר בכילה שיש לה גג המייצרת דין אוהל, ולכן אסור לישון תחתיה.
תא שמע: נקליטין שנים וקינופות ארבעה. פירס על גבי קינופות - פסולה, על גבי נקליטין - כשרה, ובלבד שלא יהו נקליטין גבוהין מן המטה עשרה טפחים. הא גבוהין מן המטה עשרה - פסולה, אף על פי שאין לה גג!
מקשה הגמרא מברייתא נוספת, שם למדנו על ההבדל בין קינופות ונקליטין, כפי שכבר למדנו במשנה. בנקליטין יש שני עמודים בשני צידי המיטה המייצרים אוהל ללא גג, לעומת קינופות היושבות על ארבעה עמודים המייצרים אוהל עם גג. פוסקת הברייתא, כי נקליטין כשרים אך ורק אם אין להם גובה עשרה טפחים, בניגוד לכאורה, לדברי רב יהודה בשם שמואל, שלמדנו זה עתה (מכשיר גם אם גבוה מעשרה טפחים).
שאני נקליטין דקביעי.
מיישבת הגמא ומבדילה בין כילת חתנים לנקליטין. נקליטין ''קבועים'' ולכן כשרים רק אם הם בגובה הקטן מעשרה טפחים, לעומת כילה שהיא דבר ארעי, ולכן כשרה גם אם גבוהה מעשרה טפחים.
אי קביעי - להוי כקינופות!
ממשיכה הגמרא ומקשה על התירוץ. אם אמנם נקליטין ''קבועים'' כמו קינופות, מדוע נקליטין מותרים (למטה מעשרה טפחים) וקינופות אסורים בכל מצב?
לגבי קינופות לא קביעי, לגבי כילה - קביעי.
מתרצת הגמרא תירוץ מעניין: נקליטין אמנם קבועים ביחס לכילה, אך מוגדרים ''לא קבועים'' ביחס לקינופות (כנראה בגלל שיש להם גג, עובדה המגדירה אותה קבועה יותר מנקליטין). לכן, מותר לשבת (או לשכב) תחת נקליטין, אם גובהם קטן מעשרה טפחים, בניגוד לכילה המותרת גם עם גבוהה מעשרה טפחים. לעומת זאת קינופות שהם "קבועים ממש'', אסור בכל מקרה להיות מתחתם בסוכה.
 

מהו המסר

למדנו כי נקליטין הינם ''קבועים'' ביחס לכילה, אך לא מוגדרים קבועים ביחד לקינופות. כלומר אפשר להגדיר דבר גם ''קבוע'' וגם ''לא קבוע'', השאלה ביחס לאיזה דבר משווים.
במאמר על מסכת חולין דף ס''ב ( הכל יחסי בחיים חוץ ...) למדנו כי בנושאי חינוך אין להשוות ילד לילד אחר. כל אחד עם כשרונותיו ויכולותיו, ואינו בר השוואה לילד אחר. המסקנה שהגענו אליה היום בתשובת הגמרא מחזקת טענה זו. שהרי באותה מידה שניתן להשוות ילד אחד לילד שני ולהגדירו באופן מסוים, הרי שניתן להשוות ילד זה לילד שלישי ובכך תשתנה הגדרתו.
לכן אנו חוזרים וקובעים כי אל לנו להשוות אף אדם למשנהו, כל אדם וכישוריו הוא. 
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]