מה הקשר בין מרור לגיוס בנות?
הרב דב קדרון
סוכה יג ע"א
אביי מבאר שכשהתורה ציוותה לאכול מרור בפסח הכוונה היא למרור שלא היה לו שם לווי בזמן שניתנה התורה, אבל אם היה לו שם לווי בזמן מתן תורה אי אפשר לקיים בו את המצווה, לכן, "מרוריתא דאגמא" (מרור האגם) כשר למצוות מרור, כי אף על פי שכעת יש לו שם לווי, לא היה לו שם לווי בזמן מתן תורה.
מכאן דחה הגרצ"פ פראנק זצ"ל (במבוא ל"הלכות מדינה") את הטענה שהועלתה כי מי שסבור שמותר לגייס נשים לצה"ל הרי הוא כחולק על מלכות בית דוד, שהרי חז"ל אמרו (יבמות עו,ב) על דוד שהוא ראוי לבוא בקהל למרות שהיה צאצא של רות המואביה, מפני שהתורה אסרה רק מואבי ולא מואבית, ולמדו זאת מהפסוק (דברים כג,ה): "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם" – דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם, ומכאן למדו שהאיסור חל רק על הגברים, אבל מי שמחייב לגייס נשים לצבא, הרי לשיטתו צריך לומר שזוהי דרכן של נשים לצאת ולקדם, ולפי זה גם הנשים המואביות צריכות להיות אסורות לבוא בקהל, ויש בכך פסול בדוד המלך ע"ה ח"ו.
אמנם הרב פראנק זצ"ל דוחה זאת, כי ייתכן שחל שינוי, והיום זוהי דרכן של נשים להתגייס לצבא, אבל ברור שלא היה נהוג כך בזמן מתן תורה, והפסוקים בתורה מתייחסים למה שהיה נהוג באותה תקופה, לכן בוודאי שהנשים המואביות כשרות לבוא בקהל, כי אז לא היה דרכן להילחם. עם זאת כתב הרב פראנק זצ"ל שאין להעלות על הדעת לחייב לגייס את בנות ישראל לצבא, כי התוצאות המרות מגיוס הבנות מדברות בעד עצמן, שרובן ירדו ממדרגתן והתרחקו מהיהדות.
