מבחן החברות / רפי זברגר

סוכה יג ע''א-ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה בדף י''ב.
חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן,
למרות שמותר לסכך בקש ועצים, אך אם הם אגודים בחבילות אין לסכך בהם. הגמרא הסבירה כי סיבת האיסור אינו אלא "גזרת האוצר''. כלומר, חכמים חששו שאם נתיר לאדם לסכך בחבילות, שפעמים מניחים אותם לייבוש, יבואו לסכך במקרים אחרים ב"אוצר" (מחסן) שהוא אינו עשוי לצל, ואינו כשר לסכך.
וכולן שהתירן – כשרות
אם בכל אופן סיכך בחבילות קש או עצים, ולאחר מכן התיר את הקשר שלהם, הרי הסוכה הותרה אף בלי נענוע של הסכך (הפותר את בעיית ''תעשה ולא מן העשוי''), כיוון שהאיסור של "חבילות" אינו אלא מדרבנן.
וכולן כשרות לדפנות.
איסור חבילות אינו אלא בסכך, אבל אין איסור לבנות דופן מחבילות קש או עצים, שהרי עיקר הסוכה אינה אלא הסכך, וכל ההלכות והפסולים נאמרו רק בסכך ולא בדפנות.
 

הנושא

הגמרא מסייגת במספר הסתייגויות את דין חבילות של המשנה:
1. אמר רב גידל אמר רב: האי אפקותא דדיקלא מסככין בהו, אף על גב דאגידי - אגד בידי שמים לא שמיה אגד.
אם החבילה של הענפים ''נעשתה בידי שמים'', כמו למשל אם מדובר גזע של עץ המכיל ענפים רבים מחוברים יחדיו ''באופן טבעי'', במקרה זה אין זה נחשב "חבילה" ומותר לסכך בה את הסכך.
2. אף על גב דהדר אגיד להו - איגד בחד לא שמיה אגד.
הגמרא מוסיפה ומחדשת, שאגד הנעשה בידי שמים כמו גזע שיוצאים ממנו מספר ענפים המחוברים בשורשם (אפקותא דדיקלא), והאדם חיברם גם בראשיהם, ומעתה הם מחוברים גם על ידי אדם, אין זה נחשב לאגד, ואינו נאסר משום גזרת אוצר, כיוון שאגוד אינו אלא חיבור של דברים שאינם מחוברים, ומכיוון שהענפים הללו מחוברים משורשם (בידי שמים) הרי חיבור נוסף בידי אדם אינו הופך אותם למחוברים לאיסור משום חבילה.
בעמוד ב' למדנו עוד הסתייגויות:
3. דרש מרימר: הני איסורייתא דסורא מסככין בהו, אף על גב דאגדן - למנינא בעלמא הוא דאגדן.
אגד בידי אדם הנאסר משום ''חבילות'' אינו אלא אגד שיש חשש שיניחו אותו על גבי הסוכה באיגודו כדי לייבשו. אך אגדי ענפים הנמכרים בסורא (איסורייתא דסורא), כיוון שהם נאגדו אך ורק כדי לספור אותם (לדעת כמה ענפים יש באגד) ואין חשש שיניחו אותם על הסוכה לייבוש (אם רוצים לייבש אגד כזה דווקא מתירים את האגד שלו) – אינו נאסר, ומותר לסכך בו את הסכך.
4. אמר רבי אבא: הני צריפי דאורבני, כיון שהותרה ראשי מעדנים שלהן - כשרין.
רבי אבא מוסיף ומחדש כי ''צריפי ערבות'' (צריפי דאורבני), העשויים מערבות קשורות בצידו האחד, ובצד השני פתוחות, אך הם קלועות יחדיו (כדי לחברם ברווח) ומייצרות פתח כדי לצוד בו עופות, אינו נאסר לאחר שמתירים את הקשירה בראש ''הצריף''. מיד שואלת על כך הגמרא:
והא אגידי מתתאי!
והרי הם עדיין קשורים ומחוברים על ידי קליעתם יחדיו, ומדוע אין הם נחשבים כאגד לאסור?
אמר רב פפא: דשרי להו.
מתרץ רב פפא כי מדובר שפתח את קשר החוט שקולע אותם, ולמרות שהם עדיין מחוברים יחדיו (חוט הקליעה נשאר במקומו אך אינו מחובר), אין זה נחשב לאגד ומותר לסכך בו.
(ואמר) רב הונא בריה דרב יהושע: אפילו תימא דלא שרי להו, כל אגד שאינו עשוי לטלטלו - לא שמיה אגד.
מוסיף רב הונא ומחדש, כי אפילו אם לא התירו את הקשר של הקליעה, כיוון שקשר זה אינו נועד כדי לטלטל את ''הצריף'', הרי אין זה קשר שיוצר אגודה האוסרת בסיכוך משום גזרת אוצר.
 

מהו המסר

נסכם את הסייגים בהם לא חל איסור "חבילות" סכך:
1. אם החיבור נעשה בידי שמים ולא בידי אדם,
2. חיבור של דבר מחובר כבר אינו נחשב אגד (אגד בחד),
3. כאשר האגד נעשה לצרכים אחרים (כגון לצורך ספירה).
4. אגד שאינו מיועד לטלטול (צריפי דאורבני שהותר הקשר של הקליעה, ולפני כן פתחו את הקשר בצד השני).
ננסה ליישם סייגים אלו גם לחברות בין אנשים.
1. אם שני אנשים נמצאים יחדיו מכורח הנסיבות (יהיו הנסיבות אשר יהיו), אינם מוגדרים כ"חברים ומחוברים", אלא אם כן התאמצו ויצרו בעמל את חברותם. זאת למדנו במסכת אבות (א', ו') ''קנה לך חבר'' – קניין בעמל ויזע.
2. אנשים הנמצאים יחדיו באותו מקום (אגודים) ומוסיפים עוד נופך נוסף של חיבור ביניהם, אין זה מספיק כדי לחברם כדי להפכם לחבורה מלוכדת. יש לעשות מעשים, וליצור חיבורים חדשים ומיוחדים כדי לתת תחושה של שייכות זה לזה. אין להסתפק בחיבור הפיזי ביניהם, ואף אם מחזקים את החיבור הפיזי עוד ועוד. יש ליצור משהו חדש, עצמאי ועוצמתי כדי לחבר את כולם יחדיו.
3. חיבור "שלא לשם שמים", אלא לשם צרכים אחרים אינו חיבור. חבורה המתאגדת לצורך מוגדר ומסוים אינה נקראת חבורה. אנו מכירים זאת למשל מהחיבור של קרח ועדתו. כל כולו של חיבור זה נועד כדי לחלוק על כהונתם של משה ואהרן. חיבור שכזה מתפרק במהרה ולא מחזיק מעמד במצבים שונים ומשתנים.
4. חיבור צריך להיות חזק דיו, כך שגם אם ''נטלטלו'' במצבים קשים ואתגרים מיוחדים יהיה יציב וחזק. חיבור טוב ואיתן הינו חיבור שאינו מתפרק עם בואו של משבר זה או אחר. ואולי דווקא ההיפך: משברים יכולים לחזק ולחבר ביתר שאת את החברות והקשר בין אנשים קרובים.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]