מהי מחיצה שאינה עומדת ברוח?
הרב דב קדרון
סוכה כד ע"א
אמר רב אחא בר יעקב: כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה – אינה מחיצה.
ב"בירור הלכה" מובאת מחלוקת הפוסקים מהי ההגדרה של מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה. לדעת המבי"ט (קרית ספר, סוכה ד) מכיוון שמחיצה צריכה להגיע אל תוך שלושה טפחים סמוך לקרקע, אם דפנותיה נעות ונדות על ידי רוח מצויה אין זו נחשבת מחיצה המגיעה לקרקע. לפי טעם זה, אם החלק של המחיצה הסמוך לקרקע מחוזק וקבוע, וכך גם החלק הסמוך לסכך, אז גם אם החלק האמצעי של המחיצה מתנועע מהרוח זוהי מחיצה כשרה.
אולם הרמב"ם סבור שמחיצה צריכה לעמוד ברוח מצויה באופן כזה שלא זו בלבד שהרוח לא תפיל אותה, אלא שאפילו לא תנוד ולא תזוז מחמת הרוח. לפי שיטתו גם אם רק אמצע המחיצה מתנועע כתוצאה מהרוח – אין זו מחיצה, ומסתבר ששיעור התנודה הפוסל הוא: שלושה טפחים.
כל אדם צריך לעשות לנפשו מחיצה שתגן עליו מפני השפעות זרות. הקפדה על שמירת התורה היא מחיצה יציבה וחזקה. אולם אם היא מתנועעת ברוח, כלומר: אם הרוחות של אידיאלים שונים הנושבות בעולם משפיעות על המחיצה ומזיזות אותה וגורמות לאדם לוותר במשהו על ההקפדה בקיום התורה – זהו סימן שאותו אדם מושפע מאותן רוחות והמחיצה שלו אינה מחיצה.
