אפקט פיגמליון חינוכי / רפי זברגר

סוכה כב ע''ב

הקדמה

נלמד את המשנה בריש הדף:
סוכה המדובללת, ושצילתה מרובה מחמתה – כשרה.
ישנם שני פירושים בגמרא למילה מדובללת:
לפי רב: סוכה ''עניה'' בסכך של קנים שיש רווחים ביניהם, אך בכל אופן "צילתה מרובה מחמתה בצמצום''.
ולפי שמואל: קנים אינם באותו גובה, אלא אחד למעלה ואחד למטה, כך שכל הקנים הזוגיים באותה קו גובה, וכל הקנים האי זוגיים בגובה אחר זהה. מבנה זה יוצר מצב של ''חמתה מרובה מצילתה'', למרות זאת מכשירים את הסוכה, כיוון ש''אם היינו מורידים את כל הקנים לאותו קו גובה'' צילתה של הסוכה הייתה מרובה מחמתה.
לאור הפירושים השונים למילה מדובללת, גם הסבר המשנה משתנה:
לפי רב מדובר על מקרה אחד של סוכה מדובללת (סכך עני) שמייצרת מצב של "צילתה מרובה מחמתה".
לפי שמואל המשנה מדברת על שני מצבים: על סוכה שהקנים שלה לא באותו גובה, ומייצרת מצב נוכחי של ''חמתה מרובה מצילתה'', וכאמור מכשירים אותה כיוון שאפשר בקלות יחסית לתקן ולהעבירה למצב של ''צילתה מרובה מחמתה''. והמקרה השני הוא המקרה של רב, כאשר הסכך עני, וצילתה מרובה מחמתה בצמצום, גם היא כשרה.
המעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה - כשרה.
סוכה שהסכך שלה ''עבה מאוד'' כך שלא נראים כוכבים דרכה, בכל אופן כשרה. אנו לא אומרים שהיא ''נראית כמו בית'', ולא חוששים שאנשים יאמרו כך אלא מכשירים אותה.
 

הנושא

הגמרא מקשה סתירה בין דיוק במשנה שלנו לדיוק במשנה הראשונה במסכת:
ושצילתה מרובה מחמתה כשרה. הא כי הדדי - פסולה, והא תנן באידך פירקין: ושחמתה מרובה מצילתה - פסולה, הא כי הדדי כשרה!
מן ההכשר במשנה שלנו למקרה שצילתה של הסוכה מרובה מחמתה אנו מסיקים כי סוכה שהצל והשמש זהים בדיוק תהיה סוכה פסולה (דווקא צילתה מרובה מחמתה ולא במצב של זהות). לעומת זאת, המשנה הראשונה של המסכת פסלה סוכה ש''חמתה מרובה מצילתה'', ומשם ניתן להסיק כי סוכה שהצל והחמה זהים תהיה כשרה. סתירה לדיוק מהמשנה שלנו.
לא קשיא: כאן - מלמעלה, כאן – מלמטה.
עונה הגמרא תשובה מעניינת ומחדשת. לפני שנסביר אותה נקדים ונסביר תופעה פיזיקלית: ככל שקרני השמש מתרחקים ממקור השמש, כך שטח שלהם גדל. אם בגובה מסוים קוטר קרני השמש הוא X הרי שבגובה נמוך יותר קוטר קרני השמש יהיו X+.
לאור הסבר זה נאמר כי שתי המשניות עוסקות במקומות שונים בתוככי הסוכה: המשנה שלנו מדברת על מצב הסכך עצמו (כמו כל שאר דיני המשנה: סוכה מדובללת ומעובה) ולכן אם בסכך יש מצב של חמתה זהה לצילתה, הרי שבמקום הישיבה בסוכה נוצר מצב של ''חמתה מרובה מצילתה'' (הגובה נמוך יותר) ולכן הסוכה פסולה.
לעומת זאת, המשנה בריש המסכת עוסקת בדינים של מקום הישיבה בתוך הסוכה ולא בסכך עצמו (כמו שאר דיני המשנה שם העוסקים בגובה הסוכה, מספר דפנות וכו'). אם למטה הצל זהה לשמש, הרי שבסכך עצמו, ככל הנראה ''צילתה מרובה מחמתה'' (הסכך יותר גבוה ולכן יש פחות שמש), ולכן במקרה זה אנו מכשירים.
אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת.
רב פפא אומר כי הלימוד שלנו שמתא מצב הפיסיקלי, מובע במשל שאנשים משתמשים בו: אם קוטר השמש למעלה כגודל זוז, הרי שקוטר השמש למטה יהיה בגודל מטבע איסתרא שהוא גדול מן הזוז.
 

מהו המסר

1. לפי שמואל מכשירים סוכה שכרגע ''פסולה'' (חמתה מרובה מצילתה), אך כיוון שיש לה פוטנציאל מאוד מעשי ופשוט ליישום (הורדת הקנים לאותו קו גובה) שאז תהפוך להיות כשרה, אנו מכשירים אותה כבר במצב הנוכחי.
לכאורה יש לשאול, מדוע שמואל מכשיר סוכה כזאת? מה אכפת לנו אם ניתן יהיה בקלות להפוך אותה למצב של ''צילתה מרובה מחמתה'', הרי בנתונים הקיימים עכשיו היא פסולה? כנראה יש להסביר כי לפעמים אנו מחשיבים ''פוטנציאל קרוב'' כאילו הוא כבר קיים בפועל עכשיו.
יישום עיקרון זה בתחומי חיים אחרים יכול לקדם אותנו באופן משמעותי ביותר. אם נתייחס לאנשים כבר עכשיו, לפי הפוטנציאל שלהם בעתיד, הרי שהם ירגישו כבר עכשיו שהם מגיעים לאותם יעדים, יקבלו משנה מרץ וכוח, כדי להגיע לשם באמת.
זה מזכיר לנו את ''אפקט פיגמליון''. לפי מיתולוגיה יוונית, מלך אשר ''איבד עניין בנשים'' החליט במקום זאת, ליצור לו פסל בדמות אשה. הוא התייחס אליה כאשה, ואף התפלל לאל שתינתן לו כאשה. לפי אותה מיתולוגיה, הפסל הפך להיות דמות נשית אמיתית! סיפור זה מהווה משל ל''נבואה אשר מגשימה את עצמה''.
אם אנו מייחסים לאדם תכונות טובות, למרות שבמצבו הנוכחי הוא אינו כזה, הרי שבסופו של דבר בהחלט ייתכן שהוא ישתנה ויגיע למצב טוב כפי שאנו מייחסים לו.
פוטנציאל יכול בהחלט להיהפך למשהו ממשי, אם אמנם נתייחס אליו ונשאף להגשמתו.
2. למדנו היום על התכונה הפיזיקלית המציינת כי ככל ''שיורדים יותר למטה'' כך אפקט השמש יותר חזק.
אם נייחס תכונה זו גם לתכונות הנפש של האדם, הרי נוכל לומר כי אפקטיביות של תכונה או מידה בנפש האדם, משפיעה יותר ככל שנראה אותה מטווח זמן ומרחק יותר גדולים.
למרות שכיום תכונה נפשית או מידה של אדם נראים לנו ''לא כל כך משמעותיים ומהותיים'', הרי שאם תכונה זו תחדור ותעמיק יותר בנפשו של האדם, הרי שבמרחק הזמן והמקום, היא תבוא לידי ביטוי באופן עמוק ומשמעותי הרבה יותר.


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]