ישימות / רפי זברגר

סוכה לה ע''א

הקדמה

המשנה בסוף הדף הקודם עוסקת בדיני אתרוג. במאמר זה נעסוק בתחילת הדיון בגמרא בדבר זהות האתרוג.
כפי שהערנו במאמר על דף ל''ב אשר עסק בזיהוי לולב, אין ספק לחכמים מהו הזיהוי כפי המסורת שהייתה נהוגה מימות משה רבינו ועד ימיהם. אלא הגמרא מחפשת מקור לכך מן הפסוקים.
 

הנושא

תנו רבנן: וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים (ויקרא, כ''ג, מ') - עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה אתרוג.
התורה הוסיפה את המילה עץ וכתבה ''פרי עץ הדר'' למרות שניתן לומר פרי הדר, מכך לומדים חכמים כי מדובר באתרוג, כפי שקליפתו עבה מאוד וניתן לומר עליו כי טעם העץ וטעם הפרי שווים (שניהם מרים במידת מה). ומכאן ניתן לזהות את האתרוג כ''פרי עץ הדר''.
ואימא פלפלין? כדתניא, היה רבי מאיר אומר: ממשמע שנאמר וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל (ויקרא י''ט, כ''ג), איני יודע שהוא עץ מאכל? מה תלמוד לומר עץ מאכל - עץ שטעם עצו ופריו שוה, הוי אומר זה פלפלין. ללמדך שהפלפלין חייבין בערלה. ואין ארץ ישראל חסרה כלום, אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת (דברים ח', ט') !
גם במצוות ערלה אשר נכתבה בפרשת קדושים נאמר ''עץ מאכל'' למרות שבהמשך הפסוק כתוב ''לא יאכל'' וברור לנו כי מדובר בעץ מאכל. ומהייתור לכאורה של המילה עץ לומדים חכמים כי מדובר בפרי שטעם העץ שלו שווה לטעם פריו. הברייתא מחדשת כי מדובר בפלפלין (חריפים, לא פלפל לאכילה) שגם בהם קיימת תכונה זו (טעם העץ כטעם הפרי). הברייתא לא מייחסת את הפסוק לאתרוג, כי באתרוג ''פשוט'' לחכמים שישנה מצוות ערלה, והחידוש היותר גדול הוא בפלפלין.
עוד לומדת הברייתא מן העובדה שגם פלפלין גדלים בארץ ישראל, כי אמנם לא חסר שום דבר בארץ, כולל פלפלין חריפים!
בכל מקרה אנו לומדים בברייתא זו כי יש עוד פרי שטעמו שווה לטעם עצו, אם כן מקשה הגמרא, אולי נאמר שגם במצוות ארבעת המינים מדובר על פלפלין ולא על אתרוג?
התם משום דלא אפשר. היכי נעביד? ננקוט חדא - לא מינכרא לקיחתה, ננקוט תרי או תלתא - פרי אחד אמר רחמנא, ולא שנים ושלשה פירות, הלכך לא אפשר.
עונה הגמרא תשובה מעניינת. אמנם נכון, ניתן היה לומר כי ''פרי עץ הדר'' של ארבעת המינים מיוחס לפלפלין, אך באופן מעשי לא נוכל ליישם זאת. והגמרא מפרטת מיד: אם יטלו פלפל אחד, הרי אינו ניכר ולא ייתכן שיטלו משהו שאינו ניכר. ואם יטלו שני פלפלין זה יסתור את הפסוק הקובע כי יש ליטול רק פרי אחד כנאמר בפסוק ''פרי עץ הדר'' בלשון יחיד ולא בלשון רבים.
 

מהו המסר

דחיית האפשרות כי פלפלין יהיו ''פרי עץ הדר'' בעצם מלמדת אותנו כי גם אם "ההגדרות הפורמאלית" תקינות, לא תמיד ניתן ליישם את הדבר בפועל. פלפלין עונים על הדרישה הנלמדת מן הפסוק, כי טעם העץ שווה לטעם הפרי, אך מכיוון שבפועל אין אפשרות לקחת אותן כחלק מארבעת המינים, מסיבות כאלו ואחרות, אנו שוללים את השימוש בהם הלכה למעשה.
עיקרון זה מלמד אותנו לבחון כל דבר שאנו מבקשים לבצע גם במישור התיאורטי/חוקתי וגם במישור המעשי.
בכל ביצוע פרויקט, יש לבחון היטב לפני תחילתו מספר מרכיבים: תועלת הפרויקט, ישימותו ואיכותו. מכלול כל הבדיקות הללו מביאים אותנו למסקנה כללית של ''עלות מול תועלת''. המבחן של הישימות הוא מבחן קריטי, שכן, אם לא ניתן ליישמו בשטח, הרי שאין טעם כלל להיכנס לתוך הפרויקט.
כך בפרויקטים גדולים, אך כך גם בכל מעשה, החלטה שאנו מבקשים לבצע גם במשור האישי והמשפחתי. יש לבחון האם המטרה שאנו מבקשים להגיע אליה אכן ישימה במציאות, והאם ניתן יהיה לבצעה בפועל. אם לא – נפסול את כל העניין מלכתחילה.
 

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]