ב"ה שלום וברכה לענ"ד הבעיה של סגנון הדברים, שלקחו דיון הלכתי והפכו אותו לדיון "פוליטי" כביכול. גדולי ישראל בדורות הקודמים ביססו את היתר המכירה והם דנו במה שאתה מעלה. אכן החזו"א דעתו הייתה אחרת והוא הוביל את גישתו באופן המעשי. אך האם בגלל זה כל גדולי ישראל שהתירו דעתם ח"ו בטלה עד כדי כך שאתה תמה עליהם בצורה לא מכובדת ולא מכבדת. ועל ידי כך משפילים את התורה ואת לומדיה. תביט במעדני ארץ שביעית שכתב הגאון הרב שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל. ספר שדן בהיתר המכירה ובהרבה נפק"מ שיוצאות ממנו. ולא רמז אפילו במילה אחת ברמזים של זלזול. אלא אדרבה הוא כותב שלאחר היתר המכירה את קטיף הפירות מותר לעשות על ידי יהודי בניגוד להנחיות. ויתרה מכך הוא פסק במנחת שלמה שכל מי שמסתמך על ההיתר אינו חשוד על השביעית כדין מי שמסתמך על הוראת חכם בדבר ששנוי במחלוקת, שאינו נחשב כחשוד לעבור איסור. אך לענ"ד הבעיה של סגנון הדברים נובעת מקלקול במידות שבמחי יד לוקחים דיון הלכתי שהתחיל מרבי מרדכי רוביו מראש רבני חברון שנפטר לפני כמאתיים חמישים שנה, והוא חידש את הקולא שאין כאן "לא תחונם", אך התייחס רק למציאות שנוכרי מעבד את הכרם. אך גדולי ישראל באירופה לפני מאה חמישים שנה בשנת תרמ"ז סמכו עליו ידיהם וחידשו אפילו גם יהודי יוכל לעשות מלאכות האסורות מדרבנן (למעלה מעשרים שנה לפני שהגראי"ה קוק זצ"ל עלה לארץ) אכן הנצי"ב זצ"ל ועוד גדולים חלקו עליהם, אך מכלל מחלוקת לשם שמים לא יצאנו. וחבל מאוד שלקחו דיון הלכתי שהוא אכן נוקב וקשה הפכו אותו לדיון "פוליטי", שמתיר להשמיץ ולהוציא שם רע ולזלזל בתלמידי חכמים וכדו', חבל, חבל, חבל.
