שתי דרגות של התגברות
הרב דב קדרון
סוכה נב ע"ב
יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו.
מרן הרב קוק זצ"ל, בדרשת שבת תשובה (מובא בלקט ביאורי אגדות) אמר שאם כי לכל ענין שהאדם עושה נגד היצר, נגד תכונתו וטבעו, וודאי צריך לזה עזרה מה' ית"ש, ואין חילוק אם לזמן מרובה או לזמן מועט, כי אפילו לזכות לשעה אחת לחרטה וקבלה גמורה, גם צריך סייעתא דשמיא. אך יש הבדל גדול בין שני סוגים של אנשים בעניין הזה:
האיש אשר עדיין לא צרף את סיגי נפשו, ולא הצליח לשנות את טבעו הנשלט על ידי היצר הרע, הרהורי התשובה שלו לא מגיעים עד הנפש, כי נפשו עדיין משתוקקת לתאוות חומריות, אך יש לו סייעתא דשמיא להשפיע עליו רעיונות קדושים חזקים, לפי שעה, והשעה הזאת רבת הערך היא אצלו עד אין קץ. אך אצל אדם כזה השפע הרוחני הגדול הזה לא נולד משלמות נפשו, כי אילו הייתה נפשו מושלמת היה השפע הזה נשאר לעד, אלא אלו דברי קדושה הבאים מן חוץ לנפשו, ששלח לו השי"ת לטהרו מחטאיו.
לעומת זאת האיש אשר התגבר על יצרו וכפה את טבעו, וה' עזר לו עד שמאס בהבל ובחר בחיים, ומרגיש בנפשו רק השתוקקות לדבר ה' ולהיזהר במצותיו, אותה סייעתא דשמיא שמסייעת לו להתגבר על יצרו היא לא משהו חיצוני וזמני, אלא מתנה גדולה וקבועה שנתן לו הקב"ה, כי את נפשו העשיר בעושר רב ונצחי, כי הוא גורם לנפשו שינוי קבוע במעלתה, עד אשר דבק בחיים.
