איך מבחינים בין צדיק לרשע? / הרב אורי גמסון
חסידות על הדף
מגילה י ע"ב
רבי שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס. תחת הנעצוץ - תחת המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה, דכתיב ובכל הנעצוצים ובכל הנהללים, יעלה ברוש - זה מרדכי שנקרא ראש לכל הבשמים, שנאמר ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן: מרי דכי.
האם יש דרך לזהות מיהו אדם ראוי ומי לא? למי כדאי להתחבר ולמי לא?
תשובה מעניינת לשאלה זו מבסס רבי שלמה מלוצק (דברת שלמה, בשלח ד"ה בפסוק מלחמה לד' בעמלק), על דברי הגמרא הללו.
הגמרא מפרשת את הפסוק (ישעיה נה, יג) "תחת הנעצוץ יעלה ברוש", ככזה שעוסק בהמן, הנעצוץ, שתחתיו עלה הברוש – מרדכי.
הגמרא מסבירה את ההקבלה של המן לנעצוץ, בכך שהוא עשה עצמו כעבודה זרה, ועבודה זרה גם היא נקראת בשם "נעצוצים" (ישעיה ז, יט). אולם הגמרא לא מסבירה מדוע זה כך, ומה ההגיון לקרוא להמן ולעבודה זרה בשם נעצוץ.
לכן מסביר רבי שלמה מלוצק, שההגיון בהקבלה שבין המן לנעצוץ, נעוצה בעובדה שהנעצוץ הוא סוג של קוץ (כפי שמסביר רש"י, שם). הקוץ, מעצם מהותו הוא צמח שלא מצמיח פירות ומעניק לסביבתו, וזוהי בעצם מהותו של הרשע.
הרשע מבקש להגדיל ולהאדיר את עצמו. הוא לא מעסיק את עצמו בשאלות שקשורות לסביבתו וכיצד להעניק ולתת טוב. אלא בשאלות שעוסקות אך ורק במציאותו שלו.
כזה היה המן, שהיה עסוק מאוד בבניית עצמו, את מעמדו וכבודו, ולא ראה את טובת הכלל. זהו הקוץ, שפשוט נמצא שם ללא תועלת לסביבה.
לעומת זאת על הצדיק נאמר (ישעיה ג, י) "אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו", כי מעצם הווייתו, הצדיק מבקש להעניק ולתת לסביבתו. להצמיח פירות.
לכן, כאשר מבקשים לדעת מיהו האדם הראוי, יש להתבונן עד כמה הוא נותן ומשפיע על הסביבה. האם מה שקורה סביבו מעסיק אותו ומטריד את מנוחתו, האם יש פירות ממנו?
אם התשובה לזה היא חיובית, אז ממנו תאכל, ואליו תתקרב.
