מהי הכוונה הרצויה?
הרב דב קדרון
ראש השנה ד ע"א
האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני, ובשביל שאזכה בה לחיי העולם הבא - הרי זה צדיק גמור.
למסקנת הגמרא יהודי שנותן צדקה למטרות אלו הוא צדיק גמור, אבל לא בן אומות העולם. מה ההבדל בעניין זה בין יהודי לבין בן אומות העולם?
מפירוש רש"י נראה שההבדל הוא באמונה ובענווה, כי לבו של יהודי לשמים, ואם מריעין לו בחייו - אינו קורא לו תגר, אלא תולה היסורין בעונו, אבל נכרי אם אין מטיבין לו כגמולו קורא תגר. כך גם מבאר רש"י את תפילתו של שלמה המלך ע"ה בחנוכת בית המקדש הראשון, שכאשר התפלל שתתקבל תפילתם של גוים אמר (מלכים א ח, מג): "וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי", ואילו בקשר לתפילת יהודים אמר (שם פסוק לט): "וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו", כלומר שתפילתו של יהודי תיענה רק כפי מה שמגיע לו, ומסביר רש"י (שם פסוק מג): שישראל מכיר בהקב"ה ויודע שהיכולת בידו ואם אין תפלתו נשמעת תולה את הדבר בעצמו ובחטאו, אבל גוי קורא תגר ואומר שאין ממש בבית המקדש ובאלקי ישראל.
אולם הרמ"ה (ב"ב י,ב) כותב שההבדל הוא בכוונה ובמטרה, כי בקשותיו של יהודי הן לשם שמים, וגם כאשר הוא מבקש שיחיו בניו, כוונתו היא שיעסקו בתורה ובמצוות, וגם כשהוא מבקש שיזכה לחיי העולם הבא כוונתו היא לדעת את בוראו, לכן מי שנותן צדקה למטרות אלו הרי זה צדיק גמור, אולם אינם יהודים מתכוונים להנאת גופם, ומכיוון שנתינתם היא לצורך עצמם ולא לשם שמים אין זו מצווה.
