(לא תמיד) ללכת על כל הקופה / רפי זברגר

ראש השנה ד ע''א-ע''ב

הקדמה

למדנו במשנה הראשונה במסכת בין היתר, כי ראש השנה לרגלים חל ב-א' בניסן. הסבירה הגמרא בדף שלנו כי הנפקא מיניה לגבי איסור ''בל תאחר'' בנדרים לשיטת רבי שמעון. שיטתו של רבי שמעון נלמדת בברייתא:
רבי שמעון אומר: שלשה רגלים כסדרן, וחג המצות תחילה. וכן היה רבי שמעון בן יוחי אומר: רגלים פעמים שלשה, פעמים ארבעה, פעמים חמשה. כיצד? נדר לפני הפסח - שלשה, לפני עצרת - חמשה, לפני החג - ארבעה.
רבי שמעון פוסק כי אדם הנודר נדר לבית המקדש (בהמשך מובאת ברייתא המפרטת לגבי אילו נושאים), ועברו שלשה רגלים "כסדרן" עובר על איסור ''בל תאחר''. סדר של הרגלים הוא: פסח, שבועות וסוכות.
הברייתא מפרטת: אם נדר לפני פסח – כשיעברו פסח, שבועות וסוכות ולא יקיים את נדרו יעבור על האיסור. אך אם נדר לפני שבועות, רק אחרי חמשה רגלים יעבור על האיסור: שבועות וסוכות, ואז: פסח, שבועות וסוכות. ואם נדר לפי סוכות – יעבור על האיסור אחרי ארבע רגלים, כשיעבור: סוכות, ואז: פסח, שבועות וסוכות.
 

הנושא

הגמרא מביאה ברייתא נוספת המלמדת על עוד ארבע דעות נוספות של תנאים בשאלה מתי עוברים על איסור ''בל תאחר''. נתמקד במאמר זה בדינו של התנא האחרון, רבי אלעזר ברבי שמעון אשר פסק:
כיון שעבר עליהן חג הסוכות עובר עליהן בבל תאחר.
לדעתו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון עוברים על האיסור כאשר עובר חג סוכות, לא משנה מתי נדר.
הגמרא מביאה פסוקים להסבר כל השיטות, נתייחס לדיון הגמרא במקור שיטת רבי אלעזר ברבי שמעון:
דתניא, רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לא יאמר חג הסכות, שבו דיבר הכתוב. למה נאמר? לומר שזה גורם.
רבי אלעזר ברבי שמעון מתייחס להוכחת דעת תנא קמא מן הפסוקים. לדעת תנא קמא עוברים על איסור בל תאחר כשעוברים שלושה רגלים ממועד הנדר, ולא משנה סדרם של הרגלים. הם מוכיחים זאת מפסוק בפרשת ראה:
שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי ה' רֵיקָם (דברים ט''ז, ט''ז)
פסוק זה עוסק בחג הסוכות, לאחר שכבר למדנו לפני כן באותו הפרק על חג הפסח וחג השבועות ועל מצוות עלייה לרגל בחגים אלו. מכך שהתורה חוזרת שוב על כל החגים בתוך פסוקי חג סוכות הסיק תנא קמא כי עוברים על איסור ''בל תאחר'' רק אחרי שעוברים שלשה רגלים מזמן הנדר.
רבי אלעזר ברבי שמעון מסיק מכך שהתורה חוזרת ומזכירה את חג הסוכות בפסוק זה, למרות שהוא נכתב בתוך מכלול הפסוקים המתארים את חג הסוכות, כי עוברים על איסור ''בל תאחר'' כבר מיד שעובר חג סוכות בלבד.
ורבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב, האי בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, מאי דרשו ביה?
מקשה הגמרא על שיטת רבי מאיר (הסובר כי כבר כשעובר רגל אחד עוברים על איסור ''בל תאחר'') וכן על שיטת רבי אליעזר בן יעקב (הסובר כי עוברים על האיסור כשעוברים שני רגלים) כיצד הם יפרשו את הפסוק המהווה מקור גם לשיטת תנא קמא וגם לשיטת רבי אליעזר ברבי שמעון?
מיבעי להו לכדרבי אלעזר אמר רבי אושעיא. דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: מניין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה - תלמוד לומר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת, מקיש חג השבועות לחג המצות, מה חג המצות יש לו תשלומין כל שבעה - אף חג השבועות יש לו תשלומין כל שבעה.
עונה הגמרא כי תנאים אלו ילמדו את ''הלכת רבי אלעזר בשם רבי אושעיא''. הלכה זו לומדת מהיקש בין חג שבועות לחג פסח, כי אם לא הקריבו את קרבן חגיגה בחג שבועות, ניתן להשלים ולהקריבו גם בששה ימים שלאחר החג (כמו בפסח שניתן להקריב את קרבן חגיגה במשך כל ימי החג).
וליקש לחג הסוכות: מה להלן שמונה - אף כאן שמונה!
מקשה הגמרא, מדוע רבי אלעזר בשם רבי אושעיא מקיש את שבועות לפסח, הרי באותו פסוק הוזכר גם חג הסוכות, והוא נחוג במשך שמנה ימים, אם כן, נאמר שניתן יהיה להקריב את קרבן חגיגה בשבועות במשך שמונה ימים.
שמיני - רגל בפני עצמו הוא.
עונה הגמרא כי שמיני נחשב כרגל בפני עצמו בנוסף לשלושת הרגלים, ולכן אינו ''מתחבר'' לחג סוכות. ממילא יוצא שחג סוכות הוא גם שבעה ימים כמו פסח, לכן אין הבדל אם נלמד את שבועות מחג פסח או מחג סוכות.
אימור דאמרינן שמיני רגל בפני עצמו - לענין פז"ר קש"ב, אבל לעניין תשלומין - דברי הכל תשלומין דראשון הוא. דתנן (חגיגה ט.): מי שלא חג יום טוב הראשון של חג - חוגג את כל הרגל, ויום טוב האחרון של חג.
מקשה הגמרא על תירוץ זה: אמנם נכון כי יום שמיני עצרת מוגדר כ''רגל בפני עצמו'' אבל רק לעניין ששה נושאים שראשי התיבות שלהם פז''ר קש''ב (פייס – הגרלת הקרבת הכוהנים אינה נמשכת מחג הסוכות, זמן – ברכת שהחיינו, רגל – מציינים אותו בתפילה וברכת המזון כרגל שונה מסוכות, קרבן- מקריבים פר אחד בשונה מימי חג הסוכות, שיר – שיר של יום מיוחד, ברכה – ברכו את המלך, כמו שנהגו בימי שלמה), אך לגבי שאר הדברים אין שמיני עצרת רגל בפני עצמו, כפי שלמדנו במסכת חגיגה, שניתן להקריב את קרבן חגיגה של סוכות גם בשמיני עצרת.
תפשת מרובה - לא תפשת, תפשת מועט - תפשת.
עונה הגמרא תירוץ אחר: אם יש אפשרות להקיש את שבועות לפסח וללמוד שבעה ימים, או לסוכות וללמוד שמונה ימים, נעדיף ''לתפוש את המעט" וללמוד מחג פסח ולא ''לתפוס את המרובה'' וללמוד מחג סוכות.
 

מהו המסר

משמעות הכלל ''תפשת מרובה לא תפשת, תפשת מועט תפשת'' כפשוטה, מלמדת אותנו במילים אחרות ''עדיף ציפור אחת ביד מאשר שתים על העץ''. ייתכן שנרצה לתפוש הרבה, אבל בסופו של דבר לא נצליח לתפוש שום דבר.
אמנם בלימוד שלנו קצת יותר קשה ליישם הסבר זה, אך זוהי כנראה משמעותו.
גם בחיינו היומיומיים ניתן ליישם כלל זה ולזכור כי לא תמיד כדאי ''ללכת על כל הקופה'', לפעמים רצוי להסתפק בפחות, אבל באופן מושכל. נציג דוגמא קטנה אחת: אדם אשר צמא ללמוד עוד ועוד. לפעמים הוא ''לוקח על עצמו'' התחייבויות לימוד לא מעטות, ומרוב עומס ולחץ אינו לומד כראוי, ואז איכות לימודו יורדת באופן משמעותי. 
  

לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]