מדוע מקדימים את השמחה?

הרב דב קדרון

ראש השנה ט ע"א

תני חייא בר רב מדפתי: ועניתם את נפשותיכם בתשעה, וכי בתשעה מתענין? והלא בעשירי מתענין! אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי.

מפרשים רבים הסבירו את טעם המצווה לאכול ולשתות בערב יום הכפורים, יש שאמרו שהמטרה היא להכין את הגוף ליום הצום כדי להקל על הצום, ויש שאמרו להיפך, שקשה יותר לצום לאחר יום שבו אוכלים ושותים לשובע.

בלקט ביאורי אגדות מובא הסברו של הרמ"ק שמקדים ומצטט את הקושיה שהקשה ספר הזוהר (ח"ג ח,ב): מכיוון שהתשובה היא מצוות עשה, ויש חיוב לקיים כל מצוות עשה בשמחה, איך אפשר לקיים את מצוות התשובה מתוך שמחה, והרי עיקר התשובה היא ההכנעה והדאגה.

אותה קושיה, אומר הרמ"ק, יש להקשות גם בקשר ליום הכפורים: מכיוון שביום זה יש דאגה מחמת העוונות, ועיני כל ישראל תלויות לאביהם שבשמים לראות שיוציא משפטם לצדק, איך אפשר לקיים את מצוות היום בשמחה?

במצב כזה, שבו אין אפשרות לשמוח בזמן המצווה עצמה, אנו מקדימים את השמחה למצווה, וזאת הסיבה לחיוב האכילה והשתיה בערב יום הכפורים: לשמוח בשמחת מצוות היום, לכן ראוי לתקן את הבית בכלים נאים ושולחן מלא ברכת ה', ואז, כשמקדימים את השמחה למצווה, מתקבלת מצוות יום הכפורים ברצון, לכן האוכל ושותה בתשיעי נחשב כאילו התענה תשיעי ועשירי.