|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
לא נצרכה אלא לרבי יהודה דאמר חטה מין אילן היא - חיטה
"על פירות הארץ וכו'. פשיטא? אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא לרבי יהודה דאמר חטה מין אילן היא; דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר: וישת מן היין וישכר; רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר ויתפרו עלה תאנה; רבי יהודה אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן. סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר רבי יהודה חטה מין אילן היא, ליברך עליה בורא פרי העץ קמשמע לן: היכא מברכינן בורא פרי העץ היכא דכי שקלת ליה לפירי איתיה לגווזא והדר מפיק" (ברכות, מ ע"א).פירוש: שנינו במשנה אם ברך על פירות הארץ "בורא פרי העץ" — לא יצא ידי חובתו. ושואלים: פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שכן הוא, שהרי אין פירות האדמה בכלל עצים! אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה פיסקה זו במשנה אלא לשיטת ר' יהודה שאמר במקום אחר שחטה מין ממיני האילן היא. דתניא [שכן שנינו בברייתא]: האילן שאכל ממנו אדם הראשון, ר' מאיר אומר שגפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה וצרות על האדם אף כעת אלא יין, כפי שנאמר בנח: "וישת מן היין וישכר" ששתה והשתכר. ואילו ר' נחמיה אומר שתאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו וחטאו בו נתקנו, שנאמר: "ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות", ובוודאי לקחו מן האילן הקרוב ביותר הוא עץ הדעת. ואילו ר' יהודה אומר שעץ זה חטה היתה, שגם עכשו מוסיפה החיטה דעת, שאין התינוק יודע לקרות "אבא" ו"אמא" עד שיטעום טעם דגן, והרי שיש בחיטה מן המוסיף דעת (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה וקישוריות הקש\י כאן.
ראו במאמריהם של מ. כסלו וז. עמר:
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|