טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא – אתרוג
"אמר רב ששת: הני סיגלי מברכין עלייהו בורא עשבי בשמים. אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא אומר ברוך שנתן ריח טוב בפירות" (ברכות, מג ע"ב).
פירוש: אמר רב ששת: הני סיגלי [אלה הסיגלים] שהם עשבי ריח, מברכין עלייהו [עליהם] "בורא עשבי בשמים". אמר מר זוטרא: האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא [מי שמריח באתרוג או בחבוש] אומר: "ברוך שנתן ריח טוב בפירות" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: אתרוג שם באנגלית: Citron שם מדעי: Citrus medica
שם נרדף במקורות: אתרוגא, תרונגא, פרי עץ הדר שמות בשפות אחרות: ערבית – אתרג', תרנג'
נושא מרכזי: האתרוג כפרי בושם ורפואה
לריכוז המאמרים שנכתבו על האתרוג הקש/י כאן.
מדברי מר זוטרא אנו לומדים שנהגו להשתמש בפרי האתרוג כבושם. מאידך גיסא אנו לומדים בגמרא בסוכה (לז ע"ב) שהשימוש באתרוג כבושם היה שימוש משני בלבד: "ואמר רבה: הדס במחובר מותר להריח בו, אתרוג במחובר אסור להריח בו. מאי טעמא? הדס דלהריח קאי, אי שרית ליה לא אתי למגזייה, אתרוג דלאכילה קאי, אי שרית ליה אתי למגזייה"(1). מפרש רש"י: "אבל אתרוג דלאכילה קאי - כי מורח ליה מינשי ותליש ואכיל ליה, ואף אם אוכלו במחובר אין לך תולש גדול מזה". תאופרסטוס ופליניוס כתבו על האתרוג שפריו ריחני מאד אבל איננו נאכל. פירות המונחים בין בגדים מגנים עליהם מעש. ניתן להניח שהם התייחסו לזן אחר שלא שימש למאכל. האתרוג ובעיקר הזן "אתרוג אצבעות" (תמונה 2) מוערך גם היום בגלל ריחו על ידי הסינים והיפנים. בצפון ומרכז סין מקובל לשאת אתרוג בשל או להניחו בצלחת על השולחן על מנת לבשם את אוויר החדר.
מקור ריחו המבושם של האתרוג הוא תרכובת כימית הנמצאת בעיקר בקליפה החיצונית של פירות ההדר ונקראת לימונן (limonene). היא נמצאת בריכוז גבוה במיוחד בקליפות תפוזים שם ריכוזה 97% מכלל השמנים האתריים (essential oils). גם האתרוג מכיל ריכוז גבוה של לימונן ומחקרים שונים משווים בין זנים, בין מועדי קטיפה ובין שיטות מיצוי על מנת למקסם את אפשרויות ההפקה(2).
אחת משיטות מיצוי הלימונן מקליפות האתרוג(3) היא בעזרת זיקוק על ידי מים. בדרך כלל מתייחסים לתרכובת הזאת כ – d-limonene משום שהיא הצורה הכימית העיקרית שלה. הלימונן שייך לקבוצת תרכובות הנקראת טרפנים שריחם החזק מגן על צמחים מפני שיני אוכלי עשב. לימונן הוא אחד מבין הטרפנים הנפוצים ביותר בטבע ויש לו כמה יתרונות רפואיים. התברר שיש לו תכונות אנטי-דלקתיות, אנטי-בקטריאליות, נוגד חימצון ועוד(4). לימונן משמש כתוסף פופולרי למוצרי מזון (משקאות, קינוחים, ממתקים) על מנת להעניק להם טעם "לימוני", כמרכיב בתכשירים קוסמטיים (בשמים, סבונים וכו'), ובייצור חומרי ניקוי ודוחי חרקים טבעיים.
 |
|
 |
|
תמונה 1. אתרוג "תימני" לעומת "אשכנזי" |
|
תמונה 2. אתרוג "אצבעות" צילם: חנוך פלסר |
(1) פירוש: ואמר רבה: הדס של מצוה אסור להריח בו, אתרוג של מצוה מותר להריח בו. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם] הדבר? הדס דלריחא קאי [שעיקרו לריח בלבד עומד], כי אקצייה [כאשר הקצה אותו] למצוה מריחא אקצייה [מהרחה הקצה אותו], שאין להשתמש בו עוד כדרכו אלא למצוה בלבד. ואילו אתרוג שמעיקרו לאכילה קאי [הוא עומד] כי אקצייה [כאשר הקצה אותו] למצוה מאכילה אקצייה [הקצה אותו] ולכן מותר להריח בו, שודאי לא התכוון גם להנאה צדדית זו.
(3) בעיקר בשכבת ה – flavedo.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
