טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
שיתין: אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מין תאנים – תאנה
"ועל הנובלות. מאי נובלות? רבי זירא ורבי אילעא, חד אמר: בושלי כמרא. וחד אמר: תמרי דזיקא ... איכא דאמרי: בשלמא למאן דאמר בושלי כמרא היינו דמברכינן עלייהו שהכל; אלא למאן דאמר תמרי דזיקא שהכל? בורא פרי העץ מבעי ליה לברוכי! אלא: בנובלות סתמא כולי עלמא לא פליגי דבושלי כמרא נינהו, כי פליגי בנובלות תמרה. דתנן: הקלין שבדמאי: השיתין, והרימין, והעוזרדין, בנות שוח, ובנות שקמה, וגופנין, ונצפה, ונובלות תמרה. שיתין אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מין תאנים, רימין כנדי; העוזרדין טולשי וכו'" (ברכות, מ ע"ב).
פירוש: שנינו במשנה שעל הנובלות מברכים "שהכל". ושואלים: מאי [מה הן] נובלות? ומשיבים שנחלקו בכך האמוראים ר' זירא ור' אילעא. חד [אחד מהם] אמר שהכוונה היא בושלי כמרא [שרופי החמה], תמרים שנתבשלו לפני זמנם בשל השרב. וחד [ואחד מהם] אמר שהם תמרי דזיקא [תמרים של רוח], שנפלו ברוח מן העץ. .. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר בּוּשְׁלֵי כַמְרָא, הַיְינוּ דִּמְבָרְכִינַן עֲלַיְיהוּ ״שֶׁהַכֹּל״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר תַּמְרֵי דְזִיקָא, ״שֶׁהַכֹּל״? ״בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״ מִבְּעֵי לֵיהּ לְבָרוֹכֵי! אֶלָּא, בְּנוֹבְלוֹת סְתָמָא כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבוּשְׁלֵי כַמְרָא נִינְהוּ. כִּי פְּלִיגִי בְּנוֹבְלוֹת תְּמָרָה. דתנן [שכן שנינו במשנה] בדיני דמאי: אף על פי שסתם פירות הבאים לידו של אדם מידי עם הארץ (דמאי) צריך לעשר אותם מחשש שמא לא עישר אותם עם הארץ, מכל מקום פירות מסויימים שהם פחותים בטיבם הריהם הקלין שבדמאי ואין צורך לעשרם. ואלו הם: השיתין, והרימין, והעוזרדין, בנות שוח, ובנות שקמה, וגופנין, ונצפה, ונובלות תמרה. בראשונה מפרשים מה הם האילנות שהוזכרו כאן. השיתין אמר רבה בר בר חנה: שכך אמר ר' יוחנן שהם מין ממיני התאנים. רימין הם הפירות הנקראים כנדי. העוזרדין הם הפירות הנקראים טולשי (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תאנה שם באנגלית: Common Fig שם מדעי: Ficus carica
שמות נרדפים במקורות: תאינה, תאנתא, תאינתא, תינתא
נושא מרכזי: מהן ה"שיתין"?
לריכוז המאמרים שנכתבו על התאנה הקש/י כאן.
מדברי רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן אנו לומדים ש"שיתין" הן מין תאנים. מדבריו לא ברור האם "מין תאנים" הוא זן ספציפי של תאנים או אולי זן או זנים רגילים אלא שהם בשלב שונה ונחות ביחס לפגות רגילות. מפירוש הריבמ"ץ (דמאי, פ"א מ"א) על פי הירושלמי משתמע שאין מדובר בזן אחר אלא בצורת גידול המניבה תאנים באיכות ירודה: "פי' שיתין מין תאינין הן, מן המינין הפחותין, וגרסי' אילו הן השיתין, ר' שמע בריה דראבי אמר שהן יוצאין מתחת העלין, מכלל שהתאנים הטובין יוצאין למעלה מן העלין". כך פירש שם גם הר"ש: "שיתין בפרק כיצד מברכין אמר רבב"ח מין תאנים. ובירושלמי (שם) אמרינן אלו הן שיתין רבי שמעון בר אמי אמר שהן יוצאין מתחת העלין". הרמב"ם בפיהמ"ש כתב: "שיתין, מין תאנים מדבריות". בדרך כלל המונח "מדבריות" מתייחס למיני בר וברור מפירושו שסבר שה"שיתין" הם זן או מין תאנים שונה שאיכותו ירודה. ב"תפארת ישראל" אנו מוצאים: "השיתין. ווילדע פייגען" כלומר תאני בר.
"שיתין" = תאנים נושרות
לדעת ליברמן ב"תוספתא כפשוטה" ה"שיתין" הן פגות הנושרות לפני ההבשלה. הוא ייחס אותן לתופעה קבועה וכתב: "... וכן היא דרכה של תאנה שהיא מוציאה מקודם תאנים רעות, שיתין (= שתיתין), והן על פי רוב נובלות ונושרות מן האילן לפני בישולן, וחמישים יום אחרי השיתין הנובלות יוצאות תאנים טובות וכו'". במקרא שמה של פגה כזו הוא "נובלת": "... יִבּוֹל כִּנְבֹל עָלֶה מִגֶּפֶן וּכְנֹבֶלֶת מִתְּאֵנָה" (ישעיהו, לד ד'). לדעת י. פליקס בלשון הירושלמי (וילנא, שביעית, פ"ה) פגות אלו נקראות "שיתין הנובלות": "תני רבי שמעון בן גמליאל אומר: מן צאת עלין ועד הפגין נ' יום מן הפגין ועד השיתין הנובלות נ' יום מן שיתין הנובלות עד התאינים נ' יום. רבי אומר כולהן ארבעים יום"(1).
בדומה להסברו של ליברמן גם פליקס מבחין בין יבולי התאנה אלא שמראה שזו גם כוונת הירושלמי. הפגות הנשירות במיוחד הן הפגות החונטות ראשונות עוד לפני הליבלוב. שלב זה נקרא בלשון הירושלמי "שיתין שהן יוצאין מתחת לעלים". ייתכן והכוונה לכך שהפגות בקצות הענפים חשופות ומתכסות בעלים רק בהמשך. לעומתן הנשירה בפגות החונטות מאוחר יותר מעטה. בגמרא בחולין (קכז ע"ב) אנו לומדים על שלב הביניים בין ההתייבשות לבין הנשירה של "שיתין": "מסייע ליה לרב חייא בר אשי, דאמר רב חייא בר אשי אמר שמואל: תאנים שצמקו באיביהן מטמאות טומאת אוכלין, והתולש מהן בשבת חייב חטאת". מפרש רש"י: "מסייע ליה כו' שצמקו באיביהן - שיבשו באילן. חייב חטאת - אם לא יבשו עוקציהן אלמא אף על גב דלענין שבת מחוברין נינהו מטמאין טומאת אוכלין". מחד גיסא התאנים נחשבות מחוברות לעץ לענין תלישה בשבת ומאידך גיסא הן מקבלות טומאה כאוכלין למרות החיבור לעץ.
פליקס מעיר שייתכן ובציפורי ה"שיתין" היו פרי מקובל ולכן נשמרו: "הקלין שבדמיי השיתין והרימין והחוזרדין חזקתן בכל מקום פטורין ואם היו משתמרין חייבין ... רבי יוסה אומר שיתין שבציפורין חייבות מפני שהן משתמרות וכו'" (דמאי, פ"א הל' א'). הוא העלה אפשרות שבציפורי היה זן מיוחד שהיה ראוי למאכל כפרי בוסר אך לענ"ד ייתכן ומדובר בזן דומה שהוערך שם יותר מאשר בשאר חלקי הארץ: "השיתין שבצפורי. מפני שהן חשובין שם" ("פני משה").
לשאלה מהם הגורמים לנשירת פגות בעודן בוסר התייחס ד"ר ע. לונדון בעבודת הדוקטורט שלו ואצטט מתוכה את הסעיף (ה. א. 11) העוסק בנושא:
"נשירת הפרי – נשירת תאנים בטרם בשלו ידועה גם במחקר המודרני. מספר סיבות אפשריות ניתנו לתופעה זו. נשירת הפרי טרם הבשלתו יכולה להיגרם עקב פגיעת עש התאנה. סיבה אפשרית נוספת היא אי הפריה או הפריה לקויה של תאני הגן אשר ללא הפריה תנשורנה, לעיתים חוסר בהורמון הג'ברלין מביא לנשירת פרי בזן הנצרתי ובזנים נוספים. אפשרות אחרת יכולה להיות אי התאמה בין הזן לאזור הגידול (כגון זן 'אדלר' הגדל בהרים)".
על דרכי ההתמודדות עם נשירת הפגות בעת העתיקה כתב ע. לונדון. ראו כאן.
"שיתין" = זן תאנים נחות
כאמור לעיל לשיטת הרמב"ם ה"שיתין" הן פגות של מין או זן שונה של תאנים הגדל בר ("תאנים מדבריות") שאיכותן ירודה. פירוש זה נראה סותר לכאורה את הירושלמי שבו מוזכרות "שיתין נובלות". ייתכן ולפני הרמב"ם עמדה הגרסה שהביא הרידב"ז בשם הגר"א: "מן הפגין עד השיתין הנובלות. גירסת הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י הבוחלות". מדובר אם כן בשלב התפתחות של הפגות הנקרא בלשון חז"ל "בוחל". "פגה עודה תנוקת כדכתיב: התאנה חנטה פגיה. בוחל אלו ימי הנעורים, כדתנן: התאנים משיבחלו, ואמר רבה בר בר חנה אמר רב: משילבין ראשיהן" (נדה, מז ע"א). גרסה זאת בירושלמי סבירה יותר משום שהוא מתאר סדר התפתחות רציף ושלם מהופעת העלים עד ההבשלה של "בריכה" (מחזור הבשלה) אחת. לפי הסברם של ליברמן ופליקס רשב"ג מתייחס לשתי "בריכות" המתפתחות זו לאחר זו. הראשונה של ה"שיתין הנובלות" המסתיים לאחר מאה יום ולאחריה מתחילה "בריכה" איכותית המבשילה לאחר חמישים יום ("... וכן היא דרכה של תאנה שהיא מוציאה מקודם תאנים רעות, שיתין ... וחמישים יום אחרי השיתין הנובלות יוצאות תאנים טובות וכו'". אם כך פני הדברים "עיקר חסר מן הספר" כלומר חסר ציון מועדי השלבים הראשונים של היבול העיקרי שהרי המשפט "מן צאת עלין ועד הפגין נ' יום, מן הפגין ועד השיתין הנובלות נ' יום" איננו מתייחס אליו. לא ייתכן שכל מחזור ההתפתחות של התאנים המשובחות נמשך רק חמישים יום ומתחיל רק לאחר נשירת ה"שיתין". ייתכן והירושלמי משלים את המועדים החסרים בשלבים המתוארים בבבלי בנדה. הפגה מתקבלת לאחר חמישים יום מצאת העלים והבוחל לאחר חמישים יום נוספים. ההבשלה הגמורה היא לאחר חמישים יום נוספים. לפני הצעה זו עומד קושי משמעותי והוא העובדה שלפי הירושלמי רק שלב הבוחל מכונה בתואר "שיתין".
בפירוש בעל "פני משה" (דמאי, פ"א הל' א') אנו מוצאים שילוב בין תיאור אופן ההתפתחות המיוחד של ה"שיתין" (העלים תחת הפרי) ובין ההצעה לראות בהן מין נפרד משאר התאנים: "אילו הן השיתין. באילו השיתין שהן יוצאות מתחת העלין שאינן מתגדלות כמו שארי תאנים שהעלין תחת הפרי אלא הן יוצאות מתחת העלין והן המדבריות ונקראין שיתין ולא חשיבי". נראה אם כן שמדובר בתופעה הקשורה ל"תאנים מדבריות" בלבד.
אם אכן, כדברי הרמב"ם, ה"שיתין" הן פגות נחותות המתפתחות על זן או מין שונה של תאנה מתעוררת שאלת זיהויו. מועמד אפשרי הוא עצי תאנה הנובטים מזרעים בתנאי בר. מוכרים היטב הם עצים הגדלים בפתחי מערות כתוצאה מפיזור זרעים המתבצע על ידי עטלפי פירות. בניגוד לעצי תאנה מבוייתים שעברו טיפוח שריבויים נעשה על ידי ייחורים עצים בבר נובטים מזרעים ואיכותם ירודה. הצעה זו הופכת את השיתין לדוגמה נוספת של "הקלין שבדמאי" המתייחסת לצמחי בר בדומה לרימין ולעוזרדין. אפשרות אחרת היא העץ פיקוס בת-שקמה (Ficus palmata). מעניין לציין ששמו העממי באנגלית הוא "תאנת בר" (Wild Fig).
(1) הגרסה בתוספתא (שביעית, ליברמן, פ"ד הל' כ') מחלקת לכאורה את השם לשני סוגי פגות: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: מהוצאת עלין עד הפגין חמשים יום, מן הפגים ועד שיתין ונובלות חמשים יום, ומשיתין ונובלות עד התאנים חמשים יום. רבי אומר: כולן ארבעים ארבעים יום". ניתן להניח שמדובר בשיבוש והכוונה ל"שיתין הנובלות". פליקס בהערה 66 מציין שבגרסא בתוספתא כלל לא מופיעה המילה "נובלות".
מקורות עיקריים:
ע. לונדון, 'סוגיות חקלאיות במטע בתקופת המשנה והתלמוד לאור מקורות חז"ל והספרות הקלאסית. פרק התאנה. תשס"ט, חיבור לשם קבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן, רמת גן. לקריאה לחץ כאן.
י. פליקס, עצי פרי למיניהם, צמחי התנ"ך וחז"ל. עמ' 88-90.
לעיון נוסף:
התאנה באתר צמח השדה
י. גליל, "התאנה חנטה פגיה".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
