חיבור חיבורים / רפי זברגר

מגילה ב ע''א-ע''ב

הקדמה

בסייעתא דשמייא אנו פותחים את מסכת מגילה, אשר עוסקת בדיני פורים וקריאת המגילה, וכהרגלה של גמרא מרחיבה גם לנושאים נוספים. נלמד את תחילת המשנה הראשונה.
מגילה נקראת באחד עשר, בשנים עשר, בשלשה עשר, בארבעה עשר, בחמשה עשר, לא פחות ולא יותר.
המשנה מפרטת את הימים בהם אפשר לקרוא את המגילה. מי''א באדר עד ט''ו בחודש. אין אפשרות לקרוא לפני י''א וגם לא אחרי ט''ו. מיד תסביר המשנה מתי קוראים בכל אחד מן התאריכים הללו:
כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר,
בערים (כרכים) שהיו מוקפות בחומה בזמן יהושע בן נון קוראים את המגילה ביום ט''ו באדר.
כפרים ועיירות גדולות קורין בארבעה עשר,
בשאר המקומות, גדולים (עיירות) וקטנים (כפרים), אשר לא היו מוקפים חומה מימות יהושע בן נון קוראים את המגילה בי''ד באדר.
אלא שהכפרים מקדימין ליום הכניסה.
בכפרים הקטנים היו קוראים גם בימים י''א באדר עד י''ג באדר. בהמשך המשנה מפורטים כל המצבים הללו.
 

הנושא

מנהני מילי?
בפסוקים למדנו כי בני הפרזים חוגגים ביום י''ד באדר, וכמו כן למדנו כי חוגגים גם בט''ו, אך לא הוזכרו דין כרכים מוקפות חומה, לכן שואלת הגמרא מהו מקור הדין של חגיגה כרכים מוקפות חומה בט''ו באדר?
אמר רבא: דאמר קרא (אסתר ט', י''ט): עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ: מדפרזים בארבעה עשר - מוקפין בחמשה עשר.
עונה הגמרא, כי אם יש פסוק מפורש לקריאה בי''ד לערי הפרזים, ויש פסוק אחר המלמד כי קוראים גם בט''ו, הרי שככל הנראה עיירות המוקפות חומה, הם המקומות בהם קוראים בט''ו.
ואימא: פרזים בארבעה עשר - מוקפין כלל כלל לא!
שואלת הגמרא, אולי עיירות המוקפות חומה כלל לא קוראות, והפסוק המדבר על קריאה בט''ו עוסק רק בשושן שם היה הנס. עונה הגמרא שתי תשובות לשאלה זו:
ולאו ישראל נינהו? ועוד, מהדו ועד כוש כתיב.
1. לא ייתכן שיהיה מקום שיש בו יהודים ולא תהיה חובת קריאת מגילה, לכן אפשרות כי בעיירות מוקפות חומה לא קוראים כלל יורדת מן הפרק
2. ועוד, נאמר במפורש בפסוק כי קוראים את המגילה בכל המקומות ''מהודו ועד כוש'', כולל עיירות מוקפות חומה. אם כן, גם לפי תשובה זו יורדת השאלה, ולא ייתכן כי בעיירות המוקפות חומה לא יקראו כלל את המגילה.
ואימא: פרזים בארביסר, מוקפין בארביסר ובחמיסר, כדכתיב (שם כ''א): לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:
ממשיכה הגמרא להקשות: אולי נאמר שפרזים אמנם קוראים רק בי''ד (ככתוב במפורש בפסוק), ובני עיירות המוקפות חומה יקראו גם בי''ד וגם בט''ו, כפי שמשמע מפסוק כ''א (לכאורה הפסוק אומר כי ישנם מקומות בהם קוראים גם וגם).
אי הוה כתב את יום ארבעה עשר וחמשה עשר - כדקאמרת, השתא דכתיב את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר - אתא את ופסיק: הני בארבעה עשר, והני בחמשה עשר.
דוחה הגמרא אפשרות זו וטוענת כי אם היה כתוב ברצף ארבעה עשר וחמשה עשר, אולי ניתן היה לומר כמו בקושיה שיהיו עיירות שיקראו גם וגם. אך מכיוון שיש הפרדה בין שני התאריכים על ידי המילה ''ואת'', כנראה מי שקורא בי''ד אינו בט''ו והפוך. לכן חוזרים לתשובה הראשונה, שאם הפרזים קוראים בי''ד כנראה המוקפים קוראים בט''ו.
ואימא: פרזים בארביסר, מוקפין - אי בעו בארביסר, אי בעו בחמיסר!
הגמרא לא מרפה וממשיכה לשאול: אולי פרזים בי''ד, ומוקפים יכולים להחליט באיזה יום לקרוא, או בי''ד או בט''ו?
אמר קרא בזמניהם - זמנו של זה לא זמנו של זה.
דוחה הגמרא גם אפשרות זו, וקובעת כי ''אין זמנים חופפים''. לא ייתכן שבפרזים יקראו בי''ד, והמוקפים יקראו גם בי''ד (כאופציה). לכן שוב חוזרים ללימוד הראשון: פרזים בי''ד, ומוקפים חייבים לקרוא ביום אחר שהוא ט''ו.
ואימא בתליסר!
הבנו שהזמנים צריכים להיות זמנים שונים, אך מדוע המוקפים קוראים דווקא בט''ו, אולי נקבע שהם יקראו יום לפני, בי''ג, וגם כך יצא שהזמנים אינם חופפים!
כשושן.
עונה הגמרא כי אם יש לתלות בפסוק אנו תולים. מצד אחד אנו ''מחפשים'' את יום הקריאה של מוקפים. מצד שני כתוב במגילה כי קוראים גם בי''ד וגם בט''ו. לגבי קריאה בי''ד יש פסוק אחר מפורש. לכן אנו ''מחברים'' את ''המקום המבוקש'' עם ''התאריך ללא אבא'' וקובעים כי במוקפים יקראו בט''ו.
אשכחן עשייה, זכירה מנלן?
ממשיכה הגמרא להקשות: אנו כל הזמן מדברים על קריאה, אבל בעצם הפסוקים הללו עוסקים דווקא בעשייה, שהוא סעודת פורים , משלוח מנות ומתנות לאביונים. אך מניין שאותן הלכות תופשות גם לגבי קריאת המגילה המוגדרת בשאלה ''זכירה''.
אמר קרא (שם כ''ח): וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה מְדִינָה וּמְדִינָה וְעִיר וָעִיר וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם, איתקש זכירה לעשייה.
עונה הגמרא כי הפסוק מקיש זכירה לעשייה. וכשם שעשייה בכרכים נעשית בט''ו, כך גם הזכירה (קריאת מגילה) תיעשה בכרכים ביום ט''ו באדר.
 

מהו המסר

תשובת הגמרא ''כשושן'' מלמדת אותנו ''לחבר חיבורים''. מצד אחד יש מקום לא מוגדר (כרכים). מצד שני יש זמן ''לא מוגדר למי'' – ט''ו, לכן מחברים ביניהם ואומרים כי הקריאה בכרכים תיעשה בט''ו.
עיקרון זה מעניין ומלמד כי גם בנושאים אחרים ''עדיף לכסות את הסיר במכסה המתאים''. יש סיר ויש מכסה, נתאים ביניהם ונחברם. 
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]