מצבים לא מושלמים / רפי זברגר

מגילה ד ע''א-ע''ב

הקדמה

המשנה הראשונה במסכת עסקה בנושא של הימים בהם קוראים את המגילה במקומות השונים. למדנו שם כי הכפרים מקדימין ליום הכניסה.
ניזכר בהסברו של רש''י על המשנה שם:
... שהכפרים נתנו להן חכמים רשות להקדים קריאתה ליום הכניסה, יום שני בשבת שלפני ארבעה עשר, או חמישי בשבת, שהוא יום כניסה, שהכפרים מתכנסין לעיירות למשפט, לפי שבתי דינין יושבין בעיירות בשני ובחמישי כתקנת עזרא (בבא קמא פ"ב, א), והכפרים אינן בקיאין לקרות, וצריכין שיקראנה להם אחד מבני העיר, ולא הטריחום חכמים להתאחר ולבא ביום ארבעה עשר, ופעמים שיום הכניסה בשלשה עשר ופעמים שהוא באחד עשר.
יום הכניסה הינו ימים שני וחמישי, בהם היו מגיעים בני הכפרים לעיר הגדולה. ובשנים שפורים לא חל ביום הכניסה, התירו חכמים לבני הכפרים להקדים את קריאת המגילה, ליום הכניסה שלפני פורים, כדי שבני הכפרים יקראו ביחד עם בני הכרכים (בני הכפרים לא יודעים לקרוא במגילה ולכן באים לכרך לקרוא). הגמרא דנה בהסבר תקנה זו, ועל כך נסוב מאמרנו.
 

הנושא

אמר רבי חנינא: חכמים הקילו על הכפרים להיות מקדימין ליום הכניסה כדי שיספקו מים ומזון לאחיהם שבכרכין.
רבי חנינא מסביר כי תקנת חכמים להקדים את קריאת המגילה לבני הכפרים, נועדה לצורך בני הכרכים, כדי שבני הכפרים יוכלו לספק את צורכי בני הכרכים ביום פורים שלהם. לצורך כך מקדימים בני הכפרים את הקריאה שלהם, ואז הם פנויים לספק את צרכי הכרכים בפורים.
למימרא דתקנתא דכרכין הוי? והתנן: חל להיות בשני - כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום, ואם איתא - ליקדמו ליום הכניסה!
שאלה הגמרא על הסברו של רבי חנינא: אם אמנם מטרת התקנה היא צורכי בני הכרכים, מדוע קבעה המשנה שאם פורים חל להיות ביום שני, הרי שבני הכפרים קוראים את המגילה באותו יום, ואז לא יהיה לבני הכפרים די זמן לספק צרכי בני הכרכים (יהיו עסוקים בקריאת המגילה). אם כן שואלת הגמרא, מדוע לא הקדימו במקרה זה את קריאת בני הכפרים ליום חמישי שהוא הכניסה הקודם, ואז יוכלו להתפנות ולספק את צורכי בני הכרכים בפורים.
הוו להו עשרה, ועשרה לא תקינו רבנן.
עונה הגמרא כי במקרה זה יוצא שבני הכרכים יקראו את המגילה בי' באדר (ארבעה ימים לפני י''ד), וזה לא ''במנדט'' של חכמים. שהרי למדנו לעיל, כי חכמים למדו מפסוקים שניתן להקדים לעוד שני ימים לפני י''ג באדר (שהוא זמן קהילה לכול), ולכן אין אפשרות להוסיף עוד יום נוסף של י' באדר שאז יהיו שלושה ימים נוספים.
תא שמע: חל להיות בחמישי - כפרים ועיירות גדולות קורין בו ביום. ואם איתא - ליקדמו ליום הכניסה, דאחד עשר הוא!
ממשיכה הגמרא להקשות ממקרה נוסף המפורט במשנתנו: אם חל פורים ביום חמישי קבעה המשנה שגם אז בני הכפרים יקראו באותו יום. שואלת הגמרא: אם נקדים במקרה זה את הקריאה ליום שני, הרי שיקראו ביום י''א באדר, וזה כן נמצא בטווח תאריכים אפשרי, ומדוע לא קבעה המשנה שבמקרה זה יקדימו בני הכפרים את קריאת מגילה שלהם ליום שני לפני?
מיום הכניסה ליום הכניסה לא דחינן.
עונה הגמרא כי לא מקדימין מיום כניסה אחד ליום כניסה אחר. כלומר, זה נכון שבמקרה זה ניתן היה להקדים מיום חמישי ליום שני (י''א באדר), אך כיוון שחכמים רצו לעשות "כלל כללי", ולא לחלק בין מקרים שונים (''לא פלוג רבנן''), לכן קבעו שאין להקדים מיום כניסה ליום כניסה באופן גורף.
תא שמע, אמר רבי יהודה: אימתי - במקום שנכנסים בשני ובחמישי, אבל מקום שאין נכנסים בשני ובחמישי - אין קורין אותה אלא בזמנה. ואי סלקא דעתך תקנתא דכרכין היא - משום דאין נכנסים בשני ובחמישי מפסדי להו לכרכין?
ממשיכה הגמרא להקשות על רבי חנינא: אם אמנם מטרת הקדמת הקריאה של בני הכפרים היא לצורך בני הכרכים (לספק להם מזון ביום פורים שלהם), הרי שקשה על כך מדברי רבי יהודה בברייתא, שקבע כי כל התקנה להקדים קריאת בני כפרים, היא רק במקומות כינוס בימי שני וחמישי, אבל במקומות שאין כינוס בימים אלו, לא מקדימים את קריאת בני הכפרים. אבל אם מטרת התקנה הינה לצורכי בני כרכים, מה זה משנה אם מתכנסים או לא מתכנסים, הרי אם בני הכפרים יקראו תמיד באותו יום של בני הכרכים, לא יהיה להם זמן לספק את צרכיהם של בני הכרכים!
לא תימא כדי שיספקו מים ומזון, אלא אימא: מפני שמספקים מים ומזון לאחיהם שבכרכין.
מכוח שאלה זו משנה הגמרא את הסברו של רבי חנינא, וקובעת לא צורכם של בני הכרכים עמד לנגד חכמים בתקנתם, אלא צורכיהם של בני הכפרים. ומכיוון שהם באים לעיר בין היתר כדי לספק מזון לבני הכרכים בימים שני וחמישי, תיקנו חכמים כי הם גם יקראו את המגילה בימים אלו. הסבר זה מיישב את כל הקושיות לעיל, שכן, הצורך של בני הכפרים בא לידי ביטוי בקריאה שלהם ביום הכניסה, ללא תלות בצורכי בני הכרכים.
 

מהו המסר

• לפי הבנה הראשונה בדברי רבי חנינא, אמרנו כי למרות שעיקר התקנה הייתה לצורכי בני הכרכים, הרי שאם ניישם את הצורך גם במקרה ופורים חל ביום שני, לא נוכל להקדים את הקריאה ליום חמישי שלפני, מכיוון שזה ''מחוץ למנדט של חכמים''.
אנו לומדים מכך, כי לא תמיד אנו יכולים לענות על כל הצרכים. הצורך הוא לספק צורכי בני הכרכים, והנה במצב מסוים אחד (פורים ביום שני) אנו מנועים מלספק צורך זה. עיקרון חשוב לזכור בחיים. לא תמיד הכול יהיה אופטימאלי ונכון לכל המצבים. ויש לחיות עם ''מצבים לא מושלמים'' אלו.
• הכלל של ''לא פלוג חכמים'' מוכר ממקומות אחרים בש''ס ומנתב אותנו ליצירת כללים אחידים. המטרה שלנו בחיים היא לפשט דברים, לנסות ולהכליל בכלל אחד כמה שיותר, ולא להרבות ביוצאים מן הכלל.
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]