איך העיזו לחלוק על מרדכי?
הרב דב קדרון
מגילה ה ע"ב
במגילת אסתר (ט, יט) נאמר שימי הפורים הם ימים של "שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב", אולם לאחר מכן כתוב (בפסוק כב): "לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה", ולא נזכר "יום טוב". מכאן לומד רבה בנו של רבא שלמרות שהתקנה המקורית של מרדכי היהודי הייתה לאסור לעשות מלאכה בפורים, הציבור לא קיבלו את האיסור הזה, ונשאר רק העניין של משתה ושמחה, ולכן להלכה אין איסור בעשיית מלאכה מעיקר הדין.
ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל (יערות דבש ח"ב דרוש ט, מובא בלקט ביאורי אגדות) הקשה איך מלאו לבם לחלוק על מרדכי ולא לקבל את דבריו? והרי הוא היה נביא, ואיך אפשר לא לשמוע לדעתו?
הוא מסביר שעם ישראל הבין שהצלת כל העם נבעה מזכותו של מרדכי היהודי, שהיה שקול בדורו כמשה רבנו, כמבואר במדרש (אסתר רבה ו,ב), וכאשר יש צדיק כזה בעולם הקב"ה חס ומרחם ולא מביא רעה בימיו, ומכיוון שהצלתו של מרדכי הייתה בפסח, שממילא הוא יום טוב שאסור בעשיית מלאכה לישראל, לא רצו לקבל על עצמם יום טוב אחר, כי אילו עשו כן היה בכך ח"ו זלזול בכבודו של מרדכי.
אולם מרדכי עצמו, ברוב ענוותנותו, לא ביקש לתלות את הצלת ישראל בהצלתו, וחשב שהם ניצלו בזכות אחרת, וזה היה בחודש אדר, ולכן ביקש לקבוע להם יום טוב בפני עצמו מלבד יום טוב של פסח.
