דִּבְרֵי חֲכָמִים - מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל
יומא כ ע"ב
"רב איקלע לאתריה דרבי שילא, לא הוה אמורא למיקם עליה דרבי שילא, קם רב עליה וקא מפרש...".
אמר קֹהֶלֶת: (ט, יז) דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים.
וביאר מדרש קהלת רבה פרשה ט, א, יז: "דברי חכמים בנחת נשמעים אלו הדרשנים, מזעקת מושל בכסילים אלו המתורגמנין שעומדין על הציבור".
לפיכך קשה, מה ראה רב שהיה מהחכמים, להפוך לאמורא כלומר למתורגמן, שנמשל לעושה מלאכת כסילים?
אלא שאמנם פשט הפסוק יכול להתפרש, שדִּבְרֵי חֲכָמִים שנאמרים בְּנַחַת, נִשְׁמָעִים ומתקבלים יותר מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל כוחני שאינו בקבוצת החכמים אלא בַּכְּסִילִים.
אך המדרש אינו מפרש את האות מ"ם שבמילה מִזַּעֲקַת כמ"ם שמשמעה יותר מאשר, אלא כמ"ם שמשמעה מִתּוֹךְ. כיצד דִּבְרֵי חֲכָמִים שנאמרו בְּנַחַת נִשְׁמָעִים? על ידי זַעֲקַת האמורא המתרגם שנאמרת לציבור בקול רם, כי מלאכתו היא להיות מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים, כלומר להעביר את מסר דברי החכם לכסילים ולאנשי העם הפשוטים.
וראה עוד על מסכת עבודה זרה דף יח ע"א.
