טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כפתו לפני ארי פטור לפני יתושין חייב – יתוש
"אמר רבא: כפתו ומת ברעב, פטור. ואמר רבא: כפתו בחמה ומת, בצינה ומת, חייב, סוף חמה לבא, סוף צינה לבא, פטור. ואמר רבא: כפתו לפני ארי פטור, לפני יתושין חייב. רב אשי אמר: אפילו לפני יתושין נמי פטור, הני אזלי והני אתו" (סנהדרין, עז ע"א).
שם עברי: יתוש שם באנגלית: Mosquito שם מדעי: Culicidae
נושא מרכזי: יתושים כמטרד וגורמי מוות?
בלשון חז"ל המונח "יתוש" או "בקא"(1) שימש לעיתים ככינוי כללי למגוון רחב של חרקים מעופפים זעירים מסדרת הזבובאים (Diptera). (ראו במאמר "לית בקא בר יומא, ולית דידבא בת שתא" (חולין, נח ע"ב)). עם זאת, חלק ניכר מן האיזכורים בספרות חז"ל מתייחס באופן ספציפי לחרקים עוקצים ומוצצי דם, המזוהים כיום עם משפחת היתושיים (Culicidae) כדוגמת יתוש האנופלס או הקולקס.
בשורות הבאות נסקור תיאורים של מאפייני היתוש העוקץ, כפי שהם משתקפים במקורות חז"ל ובמפרשים, לצד המציאות הביולוגית המוכרת לנו. בגמרא (חולין, נח ע"ב) מוזכרים הבקא והזבוב כאשר ההבדל ביניהם לדעת רש"י הוא התנהגות העקיצה: "בקא - מין זבוב צינצ"א והיא נושכת כצרעה. דידבא – זבוב". מקור השם צינציל"א (cincele) הוא במילה הלטינית zinzala שממנה התפתחה גם המילה האיטלקית המודרנית zanzara ליתוש העוקץ.
המקורות השונים מעוררים קושי בזיהוי היתושים ונוכל ליישבם רק אם נניח שהכוונה לקבוצות חרקים שונות. מסוגייתנו על פי פירוש רש"י משתמע שאכן הכוונה לחרק עוקץ ומעופף בלהקות. אומר רש"י: "הני אזלי והני אתו - ולא מת על ידי יתושים הראשונים שהיו מוכנים שם, שכמה כתות עברו עליו". לאחר שהנקבות שבעו מארוחת הדם הן פונות להטיל ביצים בגופי מים עומדים. אמנם תאור זה מתאים להתנהגות יתושים עוקצים אלא שכמובן מתעוררת השאלה האם יש בכוחה של עקיצת יתושים לגרום למוות?
כאשר אדם חופשי, הוא מגרש בקלות את היתושים כבדרך אגב אפילו בתנועות לא רצוניות. עקיצות אקראיות גורמות לגרד לא נעים אך אינן הורגות. כאשר האדם כפות ואינו יכול להניד איבר כדי להבריח אותם, היתושים עלולים להתאסף עליו בהמוניהם ללא הרף. כמות העקיצות העצומה, החדרת הארס המצטברת ואובדן הדם האיטי יחד עם לחץ נפשי הנובע מהמצב הקשה עלולים לגרום בסופו של דבר למוות. קיימת גם אפשרות שאדם הסובל מאלרגיה לחומרים המוחדרים למקום העקיצה יגיב באופן קשה עד כדי מוות. בעת עקיצה, נקבת היתוש אינה מסתפקת רק בשאיבת דם, אלא מחדירה לגוף תערובת מורכבת של חומרים דרך הרוק שלה. חומרים אלו נועדו לשבש את מנגנוני ההגנה הטבעיים של הגוף ולאפשר לה לשאוב דם במהירות וביעילות. תערובת החומרים מכילה עשרות חלבונים ואנזימים שונים: מעכבי קרישה, מרחיבי כלי דם וחומרים מאלחשים. על מנת שהעקיצה לא תורגש היתושה מחדירה חומרים שמדכאים זמנית את אותות הכאב מהקולטנים בעור. זו הסיבה שלרוב אנחנו לא מרגישים את העקיצה עצמה, אלא רק את הגירוד שמגיע מאוחר יותר.
סוגייתנו עוסקת במוות הנגרם על ידי יתושים כתוצאה מכפיתה אך למעשה יתושים נחשבים לבעלי החיים הקטלניים ביותר בעולם עבור בני אדם, ולא בגלל העקיצה עצמה. הם משמשים כ"ווקטורים" (נשאים) יעילים במיוחד להעברת גורמי מחלה (נגיפים, טפילים ותולעים) מאדם לאדם או מבעלי חיים לבני אדם. המחלה המפורסמת ביותר היא המלריה. היא נגרמת על ידי טפיל חד-תאי בשם פלסמודיום ומועברת אך ורק על ידי נקבות יתוש האנופלס (Anopheles) הטפיל תוקף את תאי הכבד ואת כדוריות הדם האדומים.
בנוסף למחלה הטפילית מלריה היתושים מעבירים מחלות נגיפיות (ויראליות) כמו קדחת מערב הנילוס (West Nile Fever). מחלה ויראלית המועברת בעיקר על ידי יתושים מסוג קולקס (Culex) שנפוצים מאוד גם בישראל. הנגיף עובר ליתושים מציפורים, ומשם לבני אדם. ברוב המקרים המחלה קלה או ללא תסמינים, אך היא עלולה להסתבך למחלה קשה במערכת העצבים. דוגמה נוספת היא הקדחת הצהובה מחלה ויראלית קשה הנפוצה באזורים טרופיים של אפריקה ודרום אמריקה. היא פוגעת בכבד (ומכאן השם "צהובה" בשל הצהבת שהיא גורמת). מין היתוש (אנופלס (תמונה 1), אאדס (תמונה 2) או קולקס (תמונה 3) קובע בצורה מוחלטת איזו מחלה הוא מסוגל להעביר, שכן לכל נגיף או טפיל יש התאמה ביולוגית ספציפית למערכת הגוף של היתוש הנושא אותו.
גם כאשר עקיצת יתושים אינה גורמת למוות היא מטרידה אדם ובהמה. במסכת שבת (עז ע"ב) נאמר: "מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה? משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי"(2). מפרש רש"י: "ובעי לכרכושי בקי - להבריח היתושין". חידושי הריטב"א: "משום דדייר ביני אגמי. ויש שם זבובים ובעי לכרכושי בזנבו, באקי. פירוש זבובים, לפיכך תורא אריכא גנובתיה". נופי מים הם סביבת הגידול הטבעית של זחלי היתושים.
העקיצה של היתוש מתוארת במקורות ככואבת ומטרידה באופן מיוחד, ואף פותחו אמצעים ייעודיים להתגוננות מפניה. בגמרא (חולין נח ע"ב) מובא פתגם עממי המתאר את עוקץ היתוש: "אמר ליה: וליטעמיך הא דאמרי אינשי, שיתין מני פרזלא תלו ליה לבקא בקורנסיה, מי איכא איהו גופיה כמה הוי? אלא במני דידהו, הכא נמי בשני דידהו"(3). המהרש"א מסביר כי ביטוי זה בא להדגיש שנשיכתו של ה"בקא" כבדה וכואבת מאוד ביחס לגודלו הזעיר. הגמרא מתארת את עוצמת עקיצת היתוש באופן נוסף בסיפור הכולל גם שיחה דמיונית של יתושה עם "בעלה": "אמר ליה רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי, שב שני אימרא בקתא מבקא, דאמרה ליה, חזיתיה לבר מחוזא דסחא במיא, וסליק ואיכרך בסדינין, ואותיבת עליה ומצת מיניה, ולא הודעת לי"(4)(שם)(5). תיאור זה משקף את יכולתם של יתושים עוקצים לחדור מבעד לבדים דקים (כמו סדיני פשתן). מסקנה זו נובעת מהעובדה שהפתגם טרח לציין את העובדה שבן מחוזא התעטף ב"סדינים".
במסכת סוכה (כו, ע"א) מתוארת שיטת ההתגוננות מפני חרקים אלו: "רב שרא לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא בסוכה משום בקי". מפרש שם רש"י: "משום בקי - צינצל"ש". לדעת הרב קאהוט בערוך השלם (ערך "בק") צינצל"ש זהה לצינצ"א והכוונה ל- zenzara או zanzara שהוא "יתוש" באיטלקית.
הרחבה
היתושים הם על-משפחה של חרקים בתת-סדרת יתושים השייכת לסדרת הזבובאים. כאשר אנו מדברים על יתושים אנו מתכוונים בעיקר למשפחת הכולכיתיים. לבני המשפחה כנפיים עם קשקשים, זוג בוכניות (איברים הממירים את זוג הכנפיים האחוריות ומשמשים לשמירה על שיווי משקל - תמונה 4). הם בעלי מבנה גוף עדין ורגליים ארוכות. המשפחה מונה כ – 3,000 מינים בעלי תפוצה כמעט כלל-עולמית ובעיקר היא משתרעח באזורים טרופיים וסובטרופיים. בישראל מצויים 42 מינים. רוב מיני היתושים הם ליליים.
למינים רבים יש חשיבות רפואית משום שהנקבה מוצצת דם ובכך היא מעבירה מחלות לבני-אדם ולבעלי חיים, כגון: מלריה, קדחת צהובה, קדחת הנילוס ועוד. הנקבה ניזונה בדם בעלי חוליות ובצוף צמחים. הנקבה זקוקה לדם להתפתחות הביצים, ולכל הטלה קודמת ארוחת דם. הנקבה מטילה 3-4 פעמים בכל חייה. קיימים מינים אחדים המסוגלים לפתח ביצים לתטולה אחת גם ללא סעודת דם. הזכרים ניזונים רק במוהל וצוף צמחים. הזכר והנקבה מאתרים זה את זו לפי תדירות הקול, הנקבעת על-פי המהירות של תנועת הכנפיים. מהירות זו תלויה בגודל היתוש משום שכנפיים קצרות נעות בתדירות גבוהה יותר. הנקבה נמשכת לפונדקאים - בני-אדם ובעלי-חיים על-פי הריח, ריכוז הפחמן הדו-חמצני והחום הנפלטים מגופם. עוצמת המשיכה לפרטים שונים בני אותו מין נקבעת כנראה לפי היחסים בין מרכיבי הריח: פחמן דו-חמצני, חומצת חלב, שתנן ועוד. מכאן מובנת התופעה שבה היתושים אינם עוקצים באופן שווה את בני הבית הדרים באותו חדר. הנקבות מהסוג כולכית וקרוביהן מטילות קבוצות ביצים הצפות על פני המים, בצורת רפסודה. הזחלים מותאמים לחיים במים ושם הם עוברים את שלבי הגלגול עד לבוגר המגיח מתוך המים אל האוויר.
(1) בקא (זכר), בקתא (נקבה), בקי (ריבוי) וצינצ"א/צינצל"ש בלעז שפירש רש"י.
(2) פירוש: מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה [מה טעם השור זנבו ארוך]? והסביר לו: משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי [שהוא דר באחו וצריך לגרש זבובים עוקצים].
(3) פירוש: אמר ליה [לו] אביי: וליטעמיך [ולטעמך, לשיטתך], הא דאמרי אינשי [מה שאומרים אנשים] כפתגם עממי: שיתין מני פרזלא תלו ליה לבקא בקורנסיה [משקל ששים מטבעות מנה, מאה דינרים, ברזל תלויים לו ליתוש בקורנסו], כלומר, באבר שהוא עוקץ בו, לומר שעקיצתו קשה, מי איכא [האם ישנו, שייך דבר כזה]? והרי איהו גופיה כמה הוי [הוא עצמו כמה הוא] שוקל? אלא צריכים לומר שבמני דידהו [במנים שלהם] של היתושים מדובר, הכא נמי [כך גם כן] כשהוזכרו שבע שנים בשני דידהו [בשנים שלהם] מדובר, וממילא אין להקשות מכך.
(4) פירוש: אמר ליה [לו] רב פפא לאביי: והא אמרי אינשי [והרי אומרים אנשים], כפתגם עממי: שב שני אימרא בקתא מבקא [שבע שנים מרדה היתושה ביתוש], ומדוע? דאמרה ליה [שאמרה לו]: חזיתיה לבר [ראיתי את בן העיר] מחוזא דסחא במיא [ששחה במים], וסליק ואיכרך [ועלה והתעטף] בסדינין, ואותיבת עליה ומצת מיניה [וישבת עליו ומצצת דם ממנו], ולא הודעת לי [ולא הודעת לי], הרי שיצורים שאין בהם עצם מתקיימים לפחות שבע שנים!.
(5) מעניין לציין ששבע שנים היו גם משך הזמן שהיתוש ניקר במוחו של טיטוס. אמנם לגבי משך הזמן שהיתושה מרדה ביתוש נאמר בגמרא שהם מחושבים על פי חיי היתוש אך הבחירה במספר שבע אומרת דרשני.
(6) פירוש: רב שרא [התיר] לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא [לישון בתוך כילה] בסוכה, אף שגבוהה הכילה עשרה טפחים ויותר והריהו כאילו ישן בתוך בית בסוכה ואינו יוצא חובת סוכה — משום בקי [הזבובים הנושכים].
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 3 (עמ' 216).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות (תמונות מויקיפדיה הן נחלת הכלל על פי הרישיון שניתן שם).
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
