יפיותו של יפת / רפי זברגר

מגילה ט ע''ב

הקדמה

באנו ממשיכים במשניות של ''אין בין'' המשוות בין שתי הלכות דומות. בדף הקודם למדנו על השוואה בין ספרי תורה (תורה, נביאים וכתובים) לתפילין ומזוזות:
אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים נכתבן בכל לשון, ותפלין ומזוזות אינן נכתבות אלא אשורית. רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית.
לפי כולם תפילין ומזוזות מותר לכתוב רק בכתב אשורית, שזהו לשון הקודש שלנו. מחלוקת חכמים ורבן שמעון בן גמליאל לגבי סוג הכתב שניתן לכתוב ספרי תורה. לפי חכמים ניתן לכתוב בכל לשון, ולפי רבן שמעון בן גמליאל מותר גם ביוונית, בנוסף להיתר לכותבם בכתב אשורית.
יש דיון בפרשנים לגבי איזו הלכה מתייחסת המשנה, האם לגבי קריאת בתורה מספרים שנכתבו בלשונות אחרים, או לגבי מצוות כתיבת ספר תורה ועוד.
 

הנושא

אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.
רבי אבהו בשם רבי יוחנן פסק להלכה כרבן שמעון בן גמליאל אשר התיר לכתוב ספרי תורה רק ביוונית אך לא בכל לשון אחרת (מלבד כתב אשורית). כיום לא נכתבים ספרי תורה בשפה יוונית, אולי בגלל שהיוונית של היום אינה היוונית שבזמן המשנה. מנסה הגמרא להבין את דעתו של רבן שמעון בן גמליאל.
ואמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבן שמעון בן גמליאל - אמר קרא (בראשית ט', כ''ז): יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ: - דבריו של יפת יהיו באהלי שם.
רבי יוחנן למד מהפסוק בפרשת נח המתייחס לקשר בין שם ליפת, שנים מבניו של נח. הפסוק קובע כי היופי הקיים אצל יפת יכול לשכון גם באוהלו של שם. כלומר אין איסור, ואולי אף ''יש עניין'' ליטול את הדברים היפים הקיימים אצל יפת ולהשתמש בהם גם לקדושה אצלנו, בני שם. ומכיוון שיוון הוא אחד מבניו של יפת (בְּנֵי יֶפֶת גֹּמֶר וּמָגוֹג וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל וּמֶשֶׁךְ וְתִירָס (שם י', ב')), הרי ניתן להשתמש בלשונו גם בקדושה ואף לכתוב ספר תורה בלשון יוונית.
ואימא גומר ומגוג!
מקשה הגמרא, אם לומדים מפסוק זה, הרי שליפת היו עוד בנים. אולי נכתוב לכתוב ספר תורה גם בלשון של גומר ומגוג, שני בנים נוספים של יפת?
אמר רבי חייא בר אבא: היינו טעמא דכתיב יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת - יפיותו של יפת יהא באהלי שם.
רבי חייא בנו של אבא מחדד את דברי רבי יוחנן, ואומר כי הפסוק מתייחס דווקא ל''דברים היפים הקיימים אצל יפת ובניו'', ומכיוון שהלשון היוונית היא היפה מכולן, אנו מאמצים אותה בלבד, ולכן מותר לכתוב ספרי קודש ביוונית בלבד (מלבד כתב אשורית, שהיא כתב הקודש).
   

מהו המסר

הכלל של יפיותו של יפת יהא באהלי שם מלמדנו לקחת ולהשתמש בדברים הטובים שיש בכל מקום. לא לפסול קטגורית קבוצה שלמה ואת כל המעשים שלה, אלא להוציא את המוץ מן הבר, ולהשתמש בבר הטוב.
בכל מקום ובכל קבוצה יש גם דברים טובים שניתן להשתמש בהם. גם יפת העובד עבודה זרה, התנהג בצורה מכובדת עם אביו שלא כמו חם אחיו. אם כן, נבדוק, נברור וננפה את הדברים הלא טובים, ונשתמש בדברים הטובים, היפים והמועילים.
גם היום אנו רואים זאת ביתר שאת. העולם המודרני מלא מלא בקלקולים ודברים מאוד מגונים ולא טובים. מנגד, יש תכונות, אמצעים טכנולוגיים ועוד, דברים מבורכים אשר יכולים להביא תועלת וברכה לכולם. לכן, נשתמש בזהירות וביעילות באותם אמצעים גם לדברים הקדושים והטהורים בדרכה של היהדות.
עיקרון זה של הוצאת המוץ מן הבר, מלמדת אותנו גם לימוד עקרוני נוסף: להתייחס לדברים באופן ענייני והגיוני, ללא סטיגמות ודעות קדומות. כל דבר נבחן לגופו של עניין (ולא לגופו של האדם), ואם נמצא כי הדברים נכונים ויפים, נוכל לקבלם ולאמצם, גם אם הגיעו ממקורות פחות טובים.
.
 
 
ולע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]