סממני שלטון בזמן הגלות
הרב דב קדרון
מגילה יא ע"א
בכל שנות הגלות הארוכות של עם ישראל, הקב"ה לא עזב אותנו ולא מאס בנו, כמו שכתוב (ויקרא כו, מד): "וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם".
על כך נאמר בברייתא:
לא מאסתים - בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים - בימי יוונים, שהעמדתי להם שמעון הצדיק, וחשמונאי ובניו, ומתתיה כהן גדול, לכלותם - בימי המן, שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם, - בימי פרסיים, שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות, כי אני ה' אלהיהם - לעתיד לבוא, שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם.
בעניין זה כתב בעל עקידת יצחק (מובא בלקט ביאורי אגדות) שלא רק שלא עזב אותנו הקב"ה, אלא עוד תמיד השאיר לנו שריד של סממני שלטון, כמו שאמר יעקב אבינו ע"ה (בראשית מט, י): "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו", ותמיד היה באיזשהו מקום אצל עם ישראל מינוי של שררה ומלכות, כמו שראה התייר בנימין מטודלה בעיר בגדד, שהיו שם כמה אלפים ורבבות מישראל, וביום ההולדת של המלך היה רוכב נשיא מזרע דוד במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו בכבוד גדול.
