מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
 

הענשת מפקיעי שערים בזמן הזה

הרב צבי שפיץ

מגילה יז ע"ב

כתוב בגמ' מגילה (יז:) שרבי אלכסנדרי אמר שהסיבה שתקנו את ברכת ברך עלינו בשמו"ע כברכה תשיעית, זה כנגד מפקיעי השערים שעליהם נאמר בתהילים (י, טו) "שבור זרוע רשע" וע"ש בפי' רש"י בד"ה שבור זרוע רשע וכו'.

והנה כתב השו"ע חו"מ (סי' רלא, כה) "כל המפקיע שערים שאצר פירות בארץ ישראל או במקום שרובו ישראל – הרי זה כמלוה בריבית ע"כ. ופי' הסמ"ע שם (ס"ק מג) ועבר בכך על האיסור "וחי אחיך עמך" כמו האיסור שנאמר בתורה על המלוה בריבית. והנה השו"ע שם (סעיפים: כ – כח) מאריך לבאר מה נקרא הפקעת שערים על פי חז"ל. אמנם סיים שם השו"ע (בסוף סעיף כ) בשם הרמ"ה, וכן משמע ג"כ מלשון הרמב"ם בהל' מכירה (פ' יד) שכל ההלכות של חז"ל קיימות רק באופן שישנו ביה"ד שיש לו סמכות לכוף את המוכרים כמה יהיה שיעור הרווח שלהם, אבל אם אין סמכות לביה"ד, וכל מוכר עושה כהבנתו – אין כאן נידון של הפקעת שערים, אע"פ שנשארת ההלכה של איסור אונאה במחיר, וכפי שהתבאר בשו"ע שם בסי' רכז.

והנה בזמן הזה המציאות היא, שאין לביה"ד סמכות שתחייב את המוכרים ותכוף אותם לנהוג כפי דין תורה. והמושגים של הפקעת שערים והמסתעף מכך, הינם בסמכויות הרשות השילטונית בכל מדינה ובכפוף לתקנות שלהם, שאינן קשורים לתקנות חז"ל. לכן קונה שהתאנה במחיר, יוכל לתבוע את המוכר לבטל את המקח בלבד, בכפוף להלכות שמבוארות בשו"ע חו"מ (סי' רכז). אולם בכל מה שקשור לתקנות כנגד הסוחרים שמפקיעים מחירים או מתי סוחר נחשב בגדר מפקיעי שערים שעליו נאמר בפסוק "שבור זרוע רשע" בדרך כלל אין לביה"ד סמכות ואפשרות לדון בכך, למעט במקרים חריגים הקשורים למכירת חפצי מצוה, ותשמישי קדושה.