אורה ושמחה וששון ויקר

הרב דב קדרון

מגילה טז ע"ב

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", אמר רב יהודה: אורה - זו תורה... שמחה - זה יום טוב ...ששון - זו מילה... ויקר - אלו תפלין.

מדוע דווקא מצוות אלו מוזכרות לאחר מפלתו של המן הרשע?

רש"י מסביר שהוא גזר שלא יקיימו היהודים את המצוות הללו. אמנם השם משמואל (פרשת תצוה וזכור, תרע"ב, מובא בלקט ביאורי אגדות) מסביר שיש עניין מהותי שקושר דווקא את המצוות הללו לעמלק.

כי עמלק היה רע באופן מושלם בכל שלש הבחינות: מחשבה, דיבור ומעשה, ושליטתו של עמלק הייתה מבלבלת את המחשבה ואוטמת את הדיבור ומפילה עצלות מלעשות מעשי מצוות.

לכן בפורים, כאשר ניצחו את המן ומחו את שמו אז אותם כוחות של עמלק במחשבה, דיבור ומעשה נהפכו לישראל והתחזקו היהודים בהם, וזוהי ה"אורה" שהיא התורה, שעיקרה במחשבה והגיון הלב, וה"שמחה", שבדרך כלל מתגלה על ידי דיבור פה, ולכן ביום טוב קוראים את ההלל, וכן "ששון ויקר" שהם מילה ותפילין, שהם שני המעשים שאנו עושים כדי להראות את אות הברית בינינו ובין הקב"ה. נמצא שהתחזקו היהודים בשלוש הבחינות של מחשבה, דיבור ומעשה.