הכרת הטוב כראש גשר / רפי זברגר

מגילה טז ע''א

הקדמה

הגמרא ממשיכה בהסברם של הפסוקים במגילת אסתר. במאמר זה נתמקד בפסוקים הראשונים של פרק ו', מתוכם נלמד מסר מרכזי וחשוב. ראשית הדברים בשלהי הדף הקודם, וסופם בריש דף ט''ז. 
 

הנושא

בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ (פסוק א'),
שלושה הסברים מביאה הגמרא, לזהותו של המלך אשר נדדה שנתו:
אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם.
רבי תנחום מייחס זאת לקדוש ברוך הוא שהוא מלכו של עולם. אנו "חושבים שהוא ישן" ולא מושיע אותנו, עד אשר... "נדדה שנתו", ואז הוא "מסובב את המציאות" לקראת גאולה של עם ישראל מגזירת המן.
ורבנן אמרי: נדדו עליונים, נדדו תחתונים.
חכמים מייחסים זאת למלאכים אשר מפעילים את האנשים בעולם הזה. לפי הסבר אחד הם ''האיצו'' באחשוורוש לא להיות כפוי טובה, ולהשיב טובה תחת טובה למרדכי שהציל אותו. המלאכים (העליונים) נדדו וגרמו גם לנדידת אחשורוש (תחתונים).
ההמשך נראה כאילו הכול "טבעי" אך זוהי בעצם מהותה של כל המגילה, אשר כולה בהסתר. נראה כאילו התנהלות ''נורמאלית'', אך חז''ל מלמדים אותנו כי הכול מסובב מלמעלה.
רבא אמר: שנת המלך אחשורוש ממש.
רבא מייחס את נדידת השינה למלך אחשוורוש. הוא כביכול ''אינו רגוע'' מחשש למרד פנימי בהיכל המלוכה.
נפלה ליה מילתא בדעתיה, אמר: מאי דקמן דזמינתיה אסתר להמן? דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא למקטליה.
אחשוורוש חשב בליבו מדוע מזמינה המלכה את המן לאותו מפגש? אולי שניהם זוממים להפיל אותי ולבצע הפיכה.
הדר אמר: אי הכי לא הוה גברא דרחים לי, דהוה מודע לי?
לאחר מכן חזר בו ממחשבתו זו, ושלל אותה מהסיבה שאם אמנם זה היה המצב, בוודאי היה מישהו מתוך הארמון, שהיה מרחם עליו ומספר לו על כוונות אלו.
הדר אמר: דלמא איכא איניש דעבד בי טיבותא ולא פרעתיה, משום הכי מימנעי אינשי ולא מגלו לי. מיד - וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים - מלמד שנקראים מאיליהן.
המשיך להפליג במחשבות וחזר לחששו הקודם: אולי כן מתוכננת הפיכה ובכל אופן אין מי שיודיע לי בגלל שאולי אני חייב לאדם שהיטיב עימי בעבר, ולא פרעתי את החוב והשבתי לו כגמולו. מייד לאחר מחשבות אלו ביקש להביא לפניו את ספר הזיכרונות, שם כתובים כל המעשים שנעשו בבית המלוכה. הגמרא מדייקת מן המילה ''נקראים'' כי המילים נאמרו מאליהן, מבלי שהיה בן אדם מקריא אותם, כמתואר בהמשך.
וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (פסוק ב') , כתב מבעי ליה! מלמד ששמשי מוחק וגבריאל כותב.
שמשי היה אחד הסריסים בארמון וניתן להגדירו ''עוכר ישראל''. כל מטרתו הייתה להרע ליהודים, ואף מנע את בניית בית המקדש פעמיים, פעם בימי עזרא ופעם בימי אחשורוש. אותו שמשי מחק את הכתוב במגילה, מחשש פן יבקש המלך להיטיב עם מרדכי שהציל את המלך ממזימת בגתן ותרש שני סריסי המלך להורגו. שמשי מחק את המילים המתארות מעשה זה, והמלאך גבריאל כתבם מחדש (לכן נכתב וַיִּמָּצֵא כָתוּב)
אמר רבי אסי: דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: ומה כתב שלמטה שלזכותן של ישראל אינו נמחק - כתב שלמעלה לא כל שכן?
מכוח דרש זה של חז''ל הסיק רב אסי עד כמה משמעותי כתב שנכתב. והוא דרש ואמר שאם כך נוהג המלאך ביחס לכתב הנכתב בעולם הזה, הרי שבוודאי ובוודאי כתב "הנכתב בשמים'' בדמות זכויות רוחניות שיש לאדם ''הכתובות'' בשמים אינן נמחקות ואינן משתנות.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר (פסוק ג') ,
מששמע אחשורוש כי סריסי המלך ביקשו להורגו, שאל את הסובבים אותו, האם מרדכי קיבל כבוד וגדולה על מעשהו האצילי שהציל את המלך, והנערים שהיו שם ענו באופן מוחלט: שום דבר לא נעשה לו.
אמר רבא: לא מפני שאוהבין את מרדכי, אלא מפני ששונאים את המן.
רבא קבע כי תשובת הנערים לא באה מתוך אהבה גדולה למרדכי, אלא מתוך שנאה להמן, שהרי מתוקף תפקידו כאחראי הממלכה, היה צריך הוא לכבד את מרדכי ולא עשה זאת, וזו הייתה המוטיבציה של הנערים להפליל את המן.
 

מהו המסר

איך פתאום אחשורוש מגיע למחשבה שאולי מישהו עזר לו בעבר והוא לא גמל לו טובה על כך. מדוע לחשוב מחשבות מעין אלו בעיצומו של הלילה, תוך כדי מחשבות על אפשרות ניסיון הפיכה פנימית בארמון?
אפשר כמובן לומר כי הקדוש ברוך הוא סיבב את העלילה למחשבות אלו, ואין ספק שיש אמת בכך.
אך העובדה המעניינת שהמהפך מתחולל דווקא מתוך מידת הכרת הטוב. עובדה מופלאה ובעלת מסר חשוב מאוד, מידה זו היא כל כך משמעותית במידות האדם וגם בעבודת ה' שלנו, שהרי מתוך הכרת תודה לבורא עולם על כל הטוב שאנו זוכים מידי יום ובכל שעה, אנו מתפללים ומודים לה' כל יום, ומספר פעמים ביום.
התכונה הזאת מגבירה ומעצימה את האמונה, וכך גם את מוסריותו של האדם, ובעצם מהווה ''ראש גשר'' להרבה מידות טובות אחרות.
שמו של הקדוש ברוך נסתר במגילה, אך רק מתוך עיון במספר קטן של פסוקים, אנו נפעמים ממעורבותו הנסתרת בכל מהלך ומהלך במגילה. גם על כך אנו מכירים טובה ואומרים תודה רבה לריבונו של עולם. 
 
 
לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]