טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

מן הנחשים ומן העקרבים - נחש 

"אמר רבי תנחום בר חנילאי: כל הצנוע בבית הכסא נצול משלשה דברים: מן הנחשים, ומן העקרבים, ומן המזיקין. ויש אומרים: אף חלומותיו מיושבים עליו וכו'" (ברכות, סב ע"א).

שם עברי: נחש   שם באנגלית: Snake   שם מדעי:  Serpentes

שם נרדף במקורות: חיויא, עכנאי


נושא מרכזי: כיצד מצילה צניעות מהכשת נחשים ועקיצת עקרבים?
 

לנושאים נוספים העוסקים בנחש ראו:  "נחש – ריכוז נושאים וקישוריות"

לנושאים נוספים העוסקים בעקרב ראו: "עקרב – ריכוז נושאים וקישוריות"

לפני שנפנה להשיב לשאלה שהוצגה בראש הרשימה עלינו להזכיר לעצמינו מהו "בית הכסא" בתקופת חז"ל. על פי המושגים המוכרים לנו היום דברי רבי תנחום נראים תלושים מהמציאות שהרי בימינו מדובר בחדרים סגורים ומוגנים מפני בעלי חיים. מספרות חז"ל ניתן ללמוד שבזמנם "בתי הכסא" היו מרוחקים מעט או הרבה מאיזור המגורים ולעיתים גם ההגעה אליהם היתה כרוכה בסכנה ובמיוחד בלילות. במסכת ברכות (ח ע"א) מובאים טעמים רבים להסביר את הפסוק בתהילים "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא". אחד מהם הוא פירושו של מר זוטרא: "לעת מצא זה בית הכסא. אמרי במערבא: הא דמר זוטרא עדיפא מכלהו". ברש"י (שם) נאמר: "לעת מצא זה בית הכסא - שיהא דר במקום שיש בית הכסא סמוך לו, לפי שהיתה קרקע של בבל מצולת מים, ואין יכולין לחפור שם חפירות, והיו צריכין לצאת בשדות ולהתרחק מאד". לענין איסור "זוגות" נאמר "אמר רב פפא: ולצאת לבית הכסא כלצאת לדרך דמי" (פסחים, קי ע"א). "אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן, כי הוה בעי למיעל לבית הכסא וכו'"(1). (ברכות, כג ע"א). "... כי הא דאמרה ליה ההיא מטרוניתא לרבי יהודה ברבי אלעאי: פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית. אמר לה: הימנותא! לדידי תרוייהו אסירן; אלא, עשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא, דכי אזילנא בדיקנא נפשאי בכולהו"(2) (ברכות, נה ע"א).

בכמה מקומות בש"ס אנו לומדים על כך שבתי הכסא לא היו מקומות מוגנים מעין אדם ומכניסת בעלי חיים. "תנו רבנן: בראשונה היו מניחין תפילין בחורין הסמוכין לבית הכסא, ובאין עכברים ונוטלין אותן. התקינו שיהו מניחין אותן בחלונות הסמוכות לרשות הרבים, ובאין עוברי דרכים ונוטלין אותן; התקינו שיהא אוחזן בידו ונכנס" (ברכות, כג ע"א). "רבי אלעזר על לבית הכסא, אתא ההוא רומאה דחקיה, קם רבי אלעזר ונפק. אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה, קרי עליה רבי אלעזר: ואתן אדם תחתיך אל תקרי אדם אלא אדום"(3) (ברכות, סב ע"ב).

בעיון הראשון בדברי רבי תנחום התייחסתי אליהם בהקשר מטאפיזי שהרי לדבריו הצניעות בבית הכסא מגינה גם "מן המזיקין". מזיקים אלו מתוארים בספרות חז"ל בהקשר של שדים ורוחות. כך משתמע מהמשך סוגייתנו: "ההוא בית הכסא דהוה בטבריא, כי הוו עיילי ביה בי תרי אפילו ביממא מתזקי, רבי אמי ורבי אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה ולא מתזקי. אמרי להו רבנן: לא מסתפיתו? אמרי להו: אנן קבלה גמירינן, קבלה דבית הכסא צניעותא ושתיקותא ... אביי מרביא ליה אמיה אמרא למיעל בהדיה לבית הכסא וכו'"(4). בגמרא בשבת (סז ע"א) מובא לחש להברחת "שידא דבית הכסא". במסכת קידושין (עב ע"א): "אמר ליה רבי ללוי: הראני פרסיים, אמר ליה: דומים לחיילות של בית דוד; הראני חברין, דומין למלאכי חבלה; הראני ישמעאלים, דומין לשעירים של בית הכסא". מפרש רש"י: "לשעירים - מלובשים שחורים ודומים לשדים".

אם אכן ההגנה מהמזיקים קשורה לעולם המטאפיזי ייתכן וגם ה"הצלה" מהנחשים והעקרבים שייכת לתחום זה ולכאורה "זכות הצניעות" עומדת לו לאדם ומגינה עליו מפני הסכנות. רבי תנחום בחר דווקא את סכנת הנחשים, העקרבים וה"מזיקים" משום שהם שכיחים בבתי הכסא. מקומות אלו אינם מאוכלסים בקביעות ובקרקעיתם וכותליהם עלולים להסתתר בעלי חיים מזיקים. מאוחר יותר בפנייה לעולם הריאלי עלה בדעתי שהצניעות מגנה מהנחשים והעקרבים מעצם העובדה שהאדם מכוסה יותר. הסבר זה נראה דחוק שהרי הנחשים והעקרבים עדיין יכולים לפגוע במקום החשוף.

לענ"ד ניתן להבין מפירוש רש"י באופן וודאי שאכן לצניעות בבית הכסא יש ערך בתחום הריאליה (לפחות לגבי הנחשים והעקרבים). מפרש רש"י: "מן הנחשים ומן העקרבים ומן המזיקין - דמתוך צניעתו מתנהג בנחת ובשתיקה, ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו, ואף המזיקין חסין עליו". כמי שמנסה למצוא הסברים ריאליים גם בסוגיות הנראות במבט ראשון רחוקות מעולם זה פירוש רש"י היה עבורי "כמוצא שלל רב". הסברו של רש"י עולה בקנה אחד עם טענתם של חוקרים וחובבי נחשים (הדבר נכון גם לגבי עקרבים) שאין הם מכישים בני אדם אלא אם כן מרגישים מאויימים או "נדחקים לפינה". העובדה שהאדם "מתנהג בנחת ובשתיקה" מאפשרת לו לשהות בקרבת הנחש ללא פגע. בלשון רש"י: "ואין הנחשים מרגישים להתקנאות בו". הקנאה בדבריו אינה במשמעות המקובלת בשפת היום – יום כלומר Jealousy אלא להתגרות או להתקיף. במובן זה אנו מוצאים את הפועל "ק.נ.א" בגמרא במגילה (יט ע"א): "מה ראה מרדכי דאיקני בהמן? על ככה - דשוי נפשיה עבודה זרה ... מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים? על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה וכו'".
 

אפעה מגוון		צפע החרמון

 

(1) פירוש: אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה [כאשר היינו הולכים אחריו], אחרי ר' יוחנן, היינו רואים כי הוה בעי למיעל [כשהיה רוצה להיכנס] לבית הכסא וכו'.
(2) פירוש: ומסופר על תועלת הדבר, כי הא [כמו זו] שאמרה ליה ההיא [לו אותה] מטרוניתא לר' יהודה בר' אלעאי: פניך דומים למגדלי חזירים ולמלוי ברבית, שמאחר שאינם יגיעים הרבה בעבודתם ופרנסתם בשפע משמינים הם ופניהם מלאים וטובים. אמר לה: הימנותא, לדידי תרוייהו אסירן [באמונה, לי אסורים שניהם], אלא משום מה פני טובים מפני שעשרים וארבעה בית הכסא איכא מאושפיזאי לבי מדרשא [יש מבית מלוני עד בית המדרש], דכי אזילנא, בדיקנא נפשאי בכולהו [שכאשר אני הולך אני בודק את עצמי בכולם].
(3) פירוש: מסופר כי ר' אלעזר על [נכנס] לבית הכסא. אתא ההוא רומאה דחקיה [בא רומאי אחד ודחקו] משם. קם ר' אלעזר ונפק [יצא]. אתא דרקונא שמטיה לכרכשיה [בא נחש ושמט את מעיו] של אותו רומאי. קרי עליה [קרא עליו] ר' אלעזר: "ואתן אדם תחתיך" אל תקרי [תקרא] "אדם" אלא "אדום" כלומר, רומאי.
(4) פירוש: מסופר: ההוא [אותו] בית הכסא דהוה [שהיה] בעיר טבריא, כי הוו עיילי ביה בי תרי [כאשר היו נכנסים בו שניים] אפילו ביממא [ביום] מתזקי [היו ניזוקים] על ידי השדים. ואילו כאשר ר' אמי ור' אסי הוו עיילי ביה חד וחד לחודיה [היו נכנסים בו כל אחד ואחד לבדו] ולא מתזקי [היו ניזוקים]. אמרי להו רבנן [אמרו להם חכמים]: וכי לא מסתפיתו [אין אתם מפחדים]? אמרי להו [אמרו להם] ר' אמי ור' אסי: אנן קבלה גמירינן [אנחנו, למודים אנו בקבלה] כי קבלה של בית הכסא לנהוג שם בצניעותא ושתיקותא [בצניעות ושתיקה] ... וכיון שמחשש המזיקים בבית הכסא דאגו רבים, מסופר כי אביי מרביא ליה אמיה אמרא למיעל בהדיה [מגדלת היתה אומנתו טלה שיכנס עמו] לבית הכסא, כדי שלא יהיה שם לבדו. ושואלים: ולרביא ליה גדיא [ושתגדל לו גדי], ומשיבים: שעיר בשעיר מיחלף [מתחלף], מאחר שגם השד וגם הגדי נקראים "שעיר" חששו להכניס אותו במקום המזיקים.
 
 

מקורות עיקריים:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 5 (עמ' 160-166). 
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תמונה 5.  אפעה מגוון		תמונה 6.  צפע החרמון