ניסים מכוח התורה והתפילה
הרב דב קדרון
מגילה כז ע"א
חורבן ירושלים מתואר בספר מלכים (ב כה, ט): "וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵש", ובגמרא יש מחלוקת מהו "בית גדול", האם הכוונה לבית המדרש שלומדים בו תורה או לבית הכנסת שמתפללים בו.
רבי יוחנן, הסבור שהכוונה לבית הכנסת, מביא ראיה לדבריו מהפסוק המתאר את הניסים שעשה אלישע הנביא (מלכים ב ח, ד): "אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע", ומכיוון שאלישע עשה את אותם ניסים באמצעות תפילה, מכאן ראיה שהמושג "גדול" מתייחס למקום תפילה.
בעל השם משמואל וכן רבי צדוק הכהן (מובאים בלקט ביאורי אגדות) כותבים שיש שני סוגים של ניסים ומופתים: אלו שנעשים בכוח התורה ואלו שנעשים בכוח התפילה.
משה רבנו ואליהו עשו מופתים בכוח התורה, שהיא מעל השמש ומעל חוקי הטבע, לכן הם יכלו לגרום לניסים שיוצאים מגדר הטבע. לעומת זאת אלישע הנביא, שעשה את מופתיו בכוח התפילה, יכול היה רק לפעול כדי לשנות דברים בתוך מערכת חוקי הטבע הקיימת. הניסים שנעשים באמצעות תפילה, באופן יותר טבעי, הינם יותר קרובים לטבע ויותר שכיחים, לכן זכה אלישע שתתקיים בקשתו (מלכים ב ב, ט): "וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי" ועשה פי שנים ניסים יותר מאליהו.
