כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד / רפי זברגר

מגילה כח ע''א

הקדמה

בשלהי הדף היומי ובתחילת הדף שלנו עוסקים בשאלות ''במה זכית'', כאשר שואלים את הרבנים שהאריכו ימים, בזכות מה הקדוש ברוך חנן אותם בשנות חיים רבות. נלמד חלק מתשובותיהם, וננסה למצוא בהם מכנה משותף.
  

הנושא

שאלו תלמידיו את רבי זכאי: במה הארכת ימים? אמר להם:
• מימי לא השתנתי מים בתוך ארבע אמות של תפלה
למרות שמותר לעשות כן, שהרי למדנו לעיל כי יש רק להמתין זמן של הילוך ארבע אמות, רבי זכאי נהג בחסידות ואף לא השתין בתוך ארבע אמות ממקום שהתפללו בו.
• ולא כניתי שם לחבירי
הקפיד רבי זכאי לא לכנות בכינויים גם אם הכינוי ''מקובל'' על חברו.
• ולא ביטלתי קידוש היום.
למרות עניותו, ולמרות שניתן לעשות קידוש על הפת, הקפיד רבי זכאי להשתדל למצוא יין ולקדש עליו.
שאלו תלמידיו את רבי פרידא: במה הארכת ימים? אמר להם:
• מימי לא קדמני אדם לבית המדרש
היה זריז והקדים לבוא ראשון לבית המדרש.
• ולא ברכתי לפני כהן
אם היה כהן ברמה שלו (לפי מסקנת הגמרא) בסעודה, רבי פרידא תמיד כיבד אותו לברך.
• ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה.
למרות שנפסק להלכה כי בהמה שלא הורמו מתנותיה (זרוע, לחיים וקיבה) אינה מוגדרת כטבל, ומותר לאוכלה.
שאלו תלמידיו את רבי נחוניא בן הקנה: במה הארכת ימים? אמר להם:
• מימי לא נתכבדתי בקלון חברי
לא נהנה רבי נחוניא מפעולה או דיבור הגורמת לביזוי חבר.
• ולא עלתה על מיטתי קללת חברי
אם מאן דהוא קילל את רבי נחוניא ולא ביקש סליחה באותו יום, מוחל רבי נחוניא על מעשה זה לפני שהלך לישון.
• וותרן בממוני הייתי.
לא עמד על קוצו של מטבע בעסקיו עם אחרים.
שאלו תלמידיו את רבי זירא: במה הארכת ימים? - אמר להם:
• מימי לא הקפדתי בתוך ביתי,
אף פעם לא כעס, ואפילו לא על בני ביתו.
• ולא צעדתי בפני מי שגדול ממני,
למרות שהאיסור הוא רק בתוך בית ולא בדרך, הקפיד רבי זירא לקיים זאת גם בהליכה בדרך.
• ולא הרהרתי במבואות המטונפות,
למרות שהוא סובר כדעה שהאיסור רק להרהר כשעומדים במקומות מטונפים, הוא הקפיד שלא להרהר גם כשהלך ולא עמד באותם מקומות מטונפים.
• ולא הלכתי ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין,
כל ימיו הגה בתורה, תוך כדי שהתפילין היו מונחות עליו במשך היום.
• ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי,
למרות שמותר לישון שינת ארעי בבית המדרש, הקפיד רבי זירא שלא לעשות כך.
• ולא ששתי בתקלת חבירי,
אף פעם לא שמח כאשר אירעה תקלה או נפילה לחבר.
• ולא קראתי לחבירי בחכינתו, ואמרי לה בחניכתו.
הקפיד לא לקרוא לחבר בכינויים מעליבים, אפילו אם קרוביו כינוהו כך.
  

מהו המסר

ישנה הנהגה טובה החוזרת אצל רוב החכמים והיא ההקפדה על כבוד הזולת: לא לכנות בכינויים חברים, גם אם יש ''הסכמה'' שלהם (רבי זירא), לכבד את הכוהנים לברך (רבי פרידא), לא להתכבד בקלון חבר, ולא ללכת לישון לפני שמחל וסלח למי שעשה לו עוול במשך היום (רבי נחוניא), לא להקפיד ולא לכעוס על אנשים (פעולה המביישת בדרך כלל), ולא לשמוח בנפילת או בתקלת חבר, ולא לקרוא לחבר בכינויים לא נעימים (רבי זירא).
כל זה ועוד לאור המשנה במסכת אבות (ד', א') המייחסת חשיבות מרכזית לכבד אנשים אחרים: איזהו מכובד? המכבד את הבריות, שנאמר (שמואל א ב', ל'): לָכֵן נְאֻם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר אָמַרְתִּי בֵּיתְךָ וּבֵית אָבִיךָ יִתְהַלְּכוּ לְפָנַי עַד עוֹלָם וְעַתָּה נְאֻם ה' חָלִילָה לִּי כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ:


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]