מתוך: עלון אורחות חיים במשפטי התורה
הקדמת עשיית מצוה קלה, על פני עשיית מצוה גדולה
הרב צבי שפיץ
מועד קטן ט ע"ב
מסקנת הגמ' במועד קטן (ט.-:) שאם ישנן שתי מצוות שצריכים לעשותן, והאדם יכול לעשות רק מצוה אחת, ואחת מהן נחשבת מצוה גדולה יותר מהמצוה השניה כלומר, שחיובה או שכרה גדול יותר, אם ישנם עוד אנשים שיכולים לעשות מצוות אלו, עדיף לזריז לעשות את המצוה הגדולה, וישאיר לחבירו לעשות את המצוה שקטנה ממנה. אולם אם אין אחרים שיעשו מצוות אלו במקומו - יצטרך לעשות את המצוה הראשונה שנקרתה לפניו, למרות שאם יעשנה – לא יוכל לקיים אח"כ את המצוה שגדולה ממנה.
והנה נשאל בשו"ת הרדב"ז חלק רביעי סי' אלף פז (יג) לגבי אדם שחבוש בבית הסוהר ולא היה לו שם מנין, והסכימו הסוהרים לאפשר לו יום אחד בשנה שילך לבהכנ"ס, ונשאל איזה יום בשנה יעדיף? והשיב, שהיות וקימ"ל שאין מעבירין על המצוות, לכן המצוה הראשונה שניתן לעשותה – יעשה. ולכן אם רשאי ללכת לבהכנ"ס ביום ראשון שבשבוע – ילך באותו היום. ואע"פ שאם יחכה, יתנו לו ללכת ביום שני שיש בו גם קריאת התורה. והוסיף שם הרדב"ז, שההלכה הזאת ברורה אצלו, ואינו מביא לכך שום ראיה. אמנם בשו"ת חכם צבי (סס"י קו) הביא ראיה לדבריו מהגמ' במועד קטן, וכפי שהתבאר לעיל.
והוסיף על כך החכם צבי, שכל הנידון בגמ' הינו לגבי שתי מצוות שונות, אבל לגבי קיום אותה מצוה כלומר, באופן שאם יקיימנה היום, הוא יעשנה באופן שלא מהודר, אולם אם יחכה עוד כמה ימים, יעשנה באופן מהודר, במקרה זה - יחכה עוד כמה ימים, מאחר וכאן אינו דוחה את עשיית המצוה, אלא אדרבה כדי לקיים את אותה מצוה בהידור, הוא מחכה ליום אחר, לפיכך רשאי לחכות כדי לקיימה בהידור.
סיבת ההיתר לדחות את ברכת הלבנה למוצאי שבת
ולפי"ז ביאר החכם צבי את דברי התרומת הדשן (סי' לה) שכתב לגבי ברכת הלבנה, שאם רואה אותה באמצע ימי השבוע, וכבר הגיע הזמן שניתן לברך עליה, ולמרות זאת רוצה לחכות למוצאי שבת, מאחר ואז נמצאים בשמחה ובבגדים נאים, ניתן לחכות למוצ"ש כדי לעשותה בהידור גדול יותר. ורק אם ישנו חשש סביר כמו בימות החורף, שאם יחכו למוצ"ש יתכן והמצוה לא תתקיים בגלל שהעננים יכסו אותה, ויפסידו לחלוטין את עשיית המצוה, ובפרט אם מוצ"ש חל קרוב לאמצע החודש, שאם לא יברכו באותו הלילה, סביר שיפסידו את המצוה, במקרה זה לא דוחים בגלל הידור מצוה את ברכת הלבנה, כי ישנו ספק שמחמת זה לא יקיים כלל את המצווה.
עדיפות לחולה לצום ביום כיפור, למרות שיכול לצום בצום גדליה
והנה דנו הפוסקים לגבי אדם שהרופא אמר לו, שאם יצום בצום גדליה שחיובו הינו מדרבנן, סביר להניח שלא יוכל לצום ביום כיפור שחיובו מהתורה ויחול שבוע לאחר מכן. שישנם מהפוסקים שטענו ע"פ הגמ' במועד קטן שהובאה לעיל, שיצום בצום גדליה, אע"פ שהיא מצוה קלה יותר מהצום ביוה"כ, כי התבאר בגמ' שלא דוחים מצוה הבאה לידך שאי אפשר שאנשים אחרים יעשו אותה במקומך, אע"פ שהמצוה הראשונה הינה קלה מהשניה.
אולם רוב הפוסקים, וכך נוהגים רוב הציבור למעשה, שמי שלא יוכל לצום בשניהם צם ביום כיפור ולא בצום גדליה. וביאר זאת בחוט שני הל' יוהכ"פ (עמ' קס"ט), כי אדם שהצום יכול להחלישו עד שלא יוכל לצום בעוד שבוע פעם נוספת, נמצא שכבר בצום גדליה דינו כחולה, וחולה כזה פטור מלצום צומות מדרבנן. ואפילו שהוא פטור מעיקר הדין עקב מצבו הרפואי מלצום בצום גדליה, עדין הוא נשאר מחוייב לצום ביום כיפור, כי מצבו הרפואי אינו פוטרו מלצום ביוה"כ שחיובו מהתורה. ועיין בספר שדה חמד מערכת יום כיפור (סי' א, אות י') אריכות נוספת בנידון זה.
