הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

מועד קטן ח ע"א

המשנה בפרק א של מסכת מועד קטן (מופיעה במכת מועד קטן ח, א) מביאה את הדין של ליקוט עצמות ביום טוב.

תלמוד בבלי מועד קטן ח, א:

"משנה. ועוד אמר רבי מאיר: מלקט אדם עצמות אביו ואימו, מפני ששמחה היא לו. רבי יוסי אומר: אבל הוא לו".

גמרא. ורמינהו: המלקט עצמות אביו ואמו - הרי זה מתאבל עליהם כל היום, ולערב אין מתאבל עליהן. ואמר רב חסדא: אפילו צרורין לו בסדינו. אמר אביי: אימא, מפני ששמחת הרגל עליו.

הגמרא שואלת מדוע מותר ללקט עצמות בחול המועד, הרי מדובר באבל והתשובה היא לדעת רבי מאיר כיוון ששמחים במועד, לא נכנסים לאווירה של אבל. המאירי מסביר שלדעת רבי יוסי שההלכה כמותו שמחת החג אינה מצילה את האדם מלהיכנס לתוך אווירת אבל ולכן אסור ללקט עצמות במועד.

כיוון שעוסקים בנושא של ליקוט עצמות מביא הירושלמי כמה מאמרים שקשורים לליקוט עצמות נביא אחד מהם.

תלמוד ירושלמי מועד קטן א, ה:

"תני ליקוטי עצמות אין אומרים עליהן קינים ונהי. אין אומר עליהן לא ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אלו הן ברכת אבלים מה שהן אומרים בשורה. תני אבל אומרים עליהן דברים מהו דברים רבנן אמרו קילוסין".

לדעת הירושלמי היות ובכל זאת אם מדובר בליקוט עצמות דעתו של האדם אינה עצובה כל כך שכן עבר זמן מאז הפטירה, אם כך למרות שבשעת ליקוט העצמות האדם עצוב, הרי אין חלים עליו גם ביום רגיל כל דיני האבל ובין דינים אלו אי אמירת קינים ונהי. קינים ונהי באים להעצים את הכאב של האדם שממילא כואב מאוד על מות קרובו.

כל זה נכון לגבי דברים המעוררים צער, אולם בכל מה שקשור לדברי שבח, האדם חייב לומר דברי שבח על קרובו (המאירי מסביר שמדובר על שבחים כלפי שמיא). יתכן שירושלמי זה הוא מקור לכך שבתאריכים בהם אסור להספיד ישנם רבנים שבכל זאת מדברים על שבחי הנפטר.