גבורת הענו / רפי זברגר

מגילה לא ע''א

הקדמה

המשנה אשר החלה בדף הקודם ומסתיימת בריש הדף שלנו עוסקת בקריאות התורה במועדים השונים. בתחילת הגמרא מובאת ברייתא ארוכה המשלימה את דברי המשנה גם למועדים שלא הוזכרו במשנה, ומפרטת גם את קריאות ההפטרה של המועדים. במאמר זה נתמקד בקריאה של יום כיפור. 
 

הנושא

ביום הכפורים קורין אחרי מות (ויקרא ט''ז, א'): וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ:) ומפטירין (ישעיהו נ''ז, ט''ו): כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים: ובמנחה קורין בעריות (פרשת אחרי מות) ומפטירין ביונה.
קריאת התורה של שחרית ביום כיפור היא תיאור עבודתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים בבית המקדש. קריאת ההפטרה בישעיהו מתארת את אופן התשובה הראויה. ההפטרה מתחילה פסוק לפני המצוטט בגמרא: וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי, אשר קורא לאנשים ''לפנות את היצר מדרכיכם" (רש''י על הפסוק) וממשיך בתיאור גדלותו של הקדוש ברוך הוא ונכונותו לקבל את השבים בתשובה.
במנחה קוראים את פרשת עריות הכתובה בסוף פרשת אחרי מות, כיוון ש''עריות היא עבירה מצויה אשר נפשו של אדם מחמדתן ויצרו תוקפו", ולכן: ''מי שיש עבירות יפרוש מהן" (רש''י). ומפטירין בספר יונה שכל כולו עוסק בחזרה בתשובה, ומחזק את העובדה החשובה שאין אפשרות להימלט מהקדוש ברוך הוא, ולכן יש חובה לחזור בתשובה.
הגמרא מצטטת את דברי רבי יוחנן שאחד ממקורותיו הוא הפסוקים מספר ישעיהו, אותם קוראים בהפטרת יום כיפור.
אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו; דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים.
רבי יוחנן מוכיח משלושה מקורות: בתורה, נביאים וכתובים כי ''גבורה'' של הקדוש ברוך הוא אינה סותרת ואולי אפילו משלימה את מידת ענוותנותו של הבורא. ענווה במובן של דאגה לצורכיהם של הנדכאים ושפלי רוח, תכונה אשר ברוב המקרים אינה קיימת אצל מנהיגים בשר ודם.
דבריו של רבי יוחנן גם קשורים ליום כיפור בכך שאנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא סליחה ומחילה מכוח ''ענווה'' למרות הענישה על עבירות מכוח "גבורתו" (נודע ביהודה).
כתוב בתורה (דברים י', י''ז): כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד: , וכתיב בתריה (שם י''ח): עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה:
הפסוק בפרשת עקב מתאר את גדולתו של הקדוש ברוך הוא שהוא אלוה של כל אלוהים ואדון של כל האדונים, והוא גדול, גיבור ונורא (הוזכר לעיל כתארים יחידים שניתן לתאר את הקדוש ברוך הוא), וכבר בפסוק שלאחר מכן מתוארת דאגתו ואהבתו של הבורא לכל האנשים החלשים: גר, יתום ואלמנה, עובדה המתארת כאמור את ''ענוותנותו''.
שנוי בנביאים (ישעיהו נ''ז, ט''ו): כִּי כֹה אָמַר רָם וְנִשָּׂא שֹׁכֵן עַד וְקָדוֹשׁ שְׁמוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים: , וכתיב בתריה (שם) .. וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ לְהַחֲיוֹת .
בנביא ישעיהו מתוארת הענווה ביחד עם הגבורה באותו פסוק. הקדוש ברוך הוא רם ונשא, מרומם וקדוש, ובמקביל גם דואג לכל הנדכאים והשפלים ונותן להם כוח ועוצמה.
משולש בכתובים דכתיב (תהלים ס''ח, ה'): שִׁירוּ לֵאלֹהִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו: , וכתיב בתריה (שם ו') אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּן אַלְמָנוֹת אֱלֹהִים בִּמְעוֹן קָדְשׁוֹ:
דוד המלך קורא בתהלים להלל (סֹלּו) את הקדוש ברוך הוא שיושב בשמים (לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת ), ומיד לאחר מכן מתואר כי הבורא הינו האבא של היתומים והדיין של האלמנות, ובכך הו דואג להם מכל משמר.
  

מהו המסר

הרב סולובייצ'יק כתב במאמרו "צירוף'' כי ''הגבורה באה לידי ביטוי בענווה יותר מאשר בגאון''. ואמנם זהו הכיוון שלימדנו רבי יוחנן. לא רק שאין סתירה בין הנהגת הגבורה וענווה, אלא קובע הרב סולובייצ'יק כי ענווה הינה הגבורה האמיתית.
איזהו גיבור הכובש את יצרו (משלי ט''ז, ל''ט) - לא לענות כשמאוד מתחשק להשיב מלחמה, לתפוש עצמנו ולא לעשות את הפעולה הנחשקת, זו ענווה הבאה מתוך עוצמה, כוח וגבורה.
נשתדל ללכת בדרכו של הבורא (מה הוא רחום – אף אתה היה רחום...) ולהיות גיבורים על ידי ענווה וצניעות. 


לע''נ אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף , אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]