האם מותר לנסוע לספרד?
הרב דב קדרון
מועד קטן ג ע"א
בגמרא מבואר ששמאי והלל גזרו שלא לחרוש מפסח או משבועות כבר בשנה השישית, אולם התנו שאם יבואו חכמים בדורות יותר מאוחרים וירצו לבטל את תקנתם – יוכלו לעשות כן, "כל הרוצה לבטל – יבוא ויבטל", ועל פי זה רבן גמליאל ובית דינו אכן התירו לחרוש גם אחרי הזמנים הללו.
תוספות (ד"ה כל) מסבירים ששמאי והלל חששו שמא גזירתם תגרום נזק בדורות הבאים, ולכן התנו מראש שיהיה כוח אף לבית דין שיהיה קטן מהם בחכמה להתיר, כדי שלא ייגרם הפסד לרבים ושלא יגרמו רעה לעולם.
הרב ראובן מרגליות זצ"ל (מובא בלקט ביאורי אגדות) העיר על כך, שדבר דומה לזה כתב רבי יהודה החסיד בספר חסידים (סימן תכד):
בעיר אחת היה שר רע, והיה רוצה להעביר היהודים שבעיר מן הדת, וברחו, ואמרו קהילות לגזור חרם שלא ידור יהודי עוד בעירו לעולם, אמר להם החכם: אל תתנו מכשול לפני דורות הבאים אחרינו, אלא תגזרו לזמן שהשרים בחיים, החכם עיניו בראשו של דבר.
כלומר: כאשר חכמים גוזרים גזרה יש עליהם לקחת בחשבון מה תהיה השפעתה על הדורות הבאים, והאם תמיד תהיה בה תועלת, או שמא ייתכן וייגרם נזק ממנה בדור אחר או בנסיבות אחרות. מכאן למד הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר חלק ז - יורה דעה סימן יד) שלפי דברי רבי יהודה החסיד נראה שלא קבעו גולי ספרד חרם כלל שלא לשוב לשם, זאת בניגוד לשמועה המפורסמת.
