סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה – זבוב הבית 
 

"אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן למיכל פירות גנוסר, כי הוינן בי מאה מנקטינן ליה לכל חד וחד עשרה עשרה, וכי הוינן בי עשרה מנקטינן ליה כל חד וחד מאה מאה, וכל מאה מינייהו הוה מחזיק להו צנא בר תלתא סאוי ואכיל להו ומשתבע דלא טעים זיונא. זיונא סלקא דעתך? אלא אימא: מזונא. רבי אבהו אכיל עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה; ורב אמי ורב אסי הוו אכלי עד דנתור מזייהו" (ברכות, מד ע"א). 

פירוש: ואגב כך מפליגים בשבחם של פירות גינוסר, שאמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה [כאשר היינו הולכים אחרי} ר' יוחנן למיכל [לאכול] פירות גנוסר, כי הוינן בי [כאשר היינו יחד כדי] מאה מנקטינן ליה לכל חד וחד [היינו מביאים לו כל אחד ואחד] עשרה עשרה, וכי הוינן בי [וכאשר היינו יחד כדי] עשרה, מנקטינן ליה כל חד וחד [היינו מביאים לו כל אחד ואחד] מאה מאה. וכל מאה מינייהו [מהם] הוה מחזיק להו צנא בר תלתא סאוי [היה מחזיק אותם סל בן שלושת סאים] ואכיל להו, ומשתבע דלא טעים זיונא [והיה אוכל אותם כולם, ומוכן להשבע שלא טעם מאכל] על כך תוהים: שהוא אמר שלא טעם זיונא [מאכל] סלקא דעתך [עולה על דעתך] לומר? אלא אימא "מזונא" [אמור שלא טעם "מזון"], כלומר, שעדיין איננו שבע, מתוך טעמם הטוב של פירות גינוסר. ועוד ספרו בהפלגה: ר' אבהו אכיל [אכל] פירות גינוסר עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה [שהיה הזבוב מחליק ממצחו], כי האכילה המרובה של פירות שמנים ומתוקים גרמה להחליק את בשרו עד כדי כך. ומסופר עוד כי רב אמי ורב אסי הוו אכלי [היו אוכלים] מהם עד דנתור מזייהו [שנשרו שערותיהם] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: זבוב הבית          שם באנגלית: Housefly           שם מדעי: Musca domestica


הנושא המרכזי: כיצד נצמדים בעלי חיים למשטחים נטויים חלקים?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על זבוב הבית הקש/י כאן.



השאלה העולה מהמעשה של רבי אבהו כפולה. א. כיצד היה מסוגל זבוב לעמוד על מצחו ולהתגבר על כוח הכובד? ב. כיצד גרמה אכילה מרובה של פירות מתוקים לביטול כוחות התאחיזה עם מצחו של רבי אבהו? נושא זה של יכולת בעלי חיים להתגבר על כוח המשיכה ולהצמד למשטחים אנכיים או אפילו להיתלות על משטחים אופקיים דוגמת תיקרות העסיק חוקרים רבים במהלך הדורות. השאלה התעצמה לאור כך שבמקרים רבים מדובר במשטחים חלקים לגמרי כזכוכית. בעת האחרונה עם התפתחות אמצעי תצפית כדוגמת מיקרוסקופ אלקטרוני סורק (SEM) הצליחו החוקרים לפתור חלק גדול מהחידות.

בקצה רגלי הזבובים ופרוקי רגליים נוספים נמצא בבסיס הטופרים זוג כריות (pulvilli) רכות. בהגדלה ניתן לראות שבשולי הכריות שורות של שערות זעירות המסתיימות בקצה משוטח (תמונה 1). בקצוות אלו מתבצע המגע בין הזבוב ובין המשטחים עליהם הוא מטפס. שערות הכריות יוצרות קשרים מולקולריים מסוג קשרי ואן דר ואלס עם המולקולות של המשטח שאליו הזבוב נצמד. קשרים אלו אמנם חלשים בהשוואה לקשרים מולקולריים אחרים אך בסיכום אלפי השערות מתקבל כח בעוצמה משמעותית. כוח שדי בו כדי לאפשר לזבובים לטפס על חלונות זכוכית או לצעוד על התקרה כשגבם מופה מטה. בנוסף לקשרי ואן דר ואלס נעזרים הזבובים בהפרשת נוזל דביק מהכריות.

הריאליה בסיפור על פירות גינוסר לא ברורה אך ניתן להסביר לפחות את החלקת הזבוב ממצחו של רבי אבהו. מתוך הספרות הרפואית ניתן ללמוד שכתוצאה מאכילת מאכלים מתוקים בכמות גדולה עולה רמת הסוכר בדם. רמת סוכר גבוהה או נמוכה גורמות להזעת יתר (Hyperhidrosis) בעיקר בפנים ובעורף. ניתן לשער שמולקולות המים בזיעה יוצרות קשרי מימן עם שערות הכריות ברגלי הזבוב (1) ומתחרות במולקולות המשטח שאליו נצמד הזבוב. הדבר מקטין את מספר הקשרים של הזבוב עם המשטח. ייתכן גם שהמים בזיעה מדללים את הנוזל הדביק שהכריות מפרישות והתוצאה היא ירידה בחוזק ההדבקה. ייתכן אם כן שלאחר שרבי אבהו אכל פירות גינוסר הזיעה שעל מצחו גרמה להחלקת הזבוב.

 
       
תמונה 1. קצה רגל זבוב          צילם: Francis Walker 
מקראה: 1 – טופר   2. פולווילי   3. זיף
4. כרית הצמדה תיכונה  5. פרק פיסת הרגל
  תמונה 2. אילנית          צילום: Fritz Geller-Grimm

 

 

       

תמונה 3. דבק (רמורה)          צילם: Richard ling

  תמונה 4.  מניפנית  

 

הרחבה

אמצעי הצמדה נפוץ יחסית הוא דיסקיות הצמדה ברגלי בעל החיים או על פני גופם הפועלים בעזרת יצירת ריק  (ואקום) עם המשטח ו/או הפרשת ריר דביק. אמצעי זה קיים למשל בדו-חיים אילנית מצויה הניכרת היטב בזכות כפתורי ההצמדה בקצות אצבעותיה (תמונה 2). הפרשת הריר משמשת לא רק כדבק אלא גם אוטמת את המשטח ומייעלת את הריק הנוצר. למסקנה זו ניתן להגיע ממחקר שנערך על העלוקה הרפואית(2) שאף היא נצמדת למשטחים שונים בעזרת דיסקיות הצמדה. במחקר זה התברר שעצמת ההדבקה למשטחים הנמצאים במים גדולה מאשר באוויר. החוקרים הסבירו שהמים והריר המופרש מהדיסקיות מחליקים את פני המשטח על ידי סתימת נקבים ומאפשרים יצירת ריק מושלם.

דיסקית הצמדה קיימת גם על ראשו של הדג דבק (רמורה) (תמונה 3). דג זה נצמד למגוון בעלי חיים ימיים כלוויתנים, כרישים, דגים גדולים כטונה ודג חרב, צבי ים ולעיתים אף לבני אדם צוללים. ההצמדות לבעלי חיים מאפשרת להם לנצל שיירי מזון של הפונדקאים. הדסקית מוקפת בשפה בשרנית שמאפשרת ליצור ואקום.‏ בתוך הדסקית ישנן שורות של לוחיות בעלות בליטות משוננות זעירות.‏ כשהלוחיות זקופות,‏ הבליטות יוצרות חיכוך עם עורו של הפונדקאי.‏ השילוב של פעולת יניקה הנובעת מהריק והחיכוך מאפשר לדבק לא לאבד אחיזה גם כשהפונדקאי נע במהירות או משנה כיוון בפתאומיות.

מנגנון הצמדה אחר למשטחים נטויים מכונה "הידבקות יבשה". מנגנון זה מבוסס על כוחות חשמליים הנקראים על שם המדען ואן דר ואלס שגילה אותם. כוחות משיכה אלו מבוססים על כך שהמטען החשמלי של מולקולות אינו מתחלק בצורה סימטרית. כתוצאה מכך הקצה השלילי של מולקולה אחת נמשך אל הקצה החיובי של מולקולה אחרת. כוחות אלו חלשים יחסית אך כאשר הם מופעלים על פני מספר מולקולות רב מתקבלת עוצמת כוח רבה. כוחות ואן דר ואלס מסבירים את האופן שבו מצליחות שממיות להיצמד לתקרה ואפילו למשטחים חלקים כמו זכוכית וחרסינה. על כל מילימטר מרובע בכרית כף הרגל של השממית צומחות כ – 14,000 שערות מיקרוסקופיות שכל אחת מהן מתפצלת אף היא למאות שערות. משזירה של מאות שערות כאלה תתקבל שערה בעובי של שערה אנושית אחת. השערות הרבות על רגלי השממית מגדילות מאד את שטח המגע בין כפות רגלי השממית ובין המשטח עליו היא מטפסת. בשטח גדול זה יוצרים כוחות ואן דר ואלס כח בעוצמה כוללת המאפשרת לשממית להחזיק את משקל גופה גם כשהיא נאחזת במשטח בעזרת אצבע אחת בלבד. תופעה זו מודגשת במין שממית הנקרא מניפנית (תמונה 4). למניפנית כף רגל רחבה דמויית מניפה ובכל אצבע ישנן שערות המתחלקות לשעריות משנה. כל אחת ממיליוני השעריות יוצרת אינטראקציה עם המשטח בעזרת קשרי ואן דר ואלס.

טכניקת טיפוס נוספת ניתן למצוא בבעלי חיים קטנים. לנמלים ולתיקנים יש טפרים מעוקלים, שבעזרתם הם נאחזים בבליטות ובזיזים מיקרוסקופיים על משטחים שונים. מה שנראה לנו כקיר חלק, בעיני חרק הוא קיר טיפוס עם נקודות אחיזה רבות שאפשר להשתמש בהן. חרקים רבים, כמו זבובים, מפרישים מבלוטות שעל כפות רגליהם חומר שומני שעוזר להם להידבק.

 


(1) קשרי מימן חזקים מקשרי ואן דר ואלס ולכן מצליחים לנתק אותם.

 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר