|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה – זבוב הבית
|
 |
 |
|
|
תמונה 1. קצה רגל זבוב צילם: Francis Walker מקראה: 1 – טופר 2. פולווילי 3. זיף 4. כרית הצמדה תיכונה 5. פרק פיסת הרגל |
תמונה 2. אילנית צילום: Fritz Geller-Grimm |
 |
 |
|
|
תמונה 3. דבק (רמורה) צילם: Richard ling |
תמונה 4. מניפנית |
הרחבה
אמצעי הצמדה נפוץ יחסית הוא דיסקיות הצמדה ברגלי בעל החיים או על פני גופם הפועלים בעזרת יצירת ריק (ואקום) עם המשטח ו/או הפרשת ריר דביק. אמצעי זה קיים למשל בדו-חיים אילנית מצויה הניכרת היטב בזכות כפתורי ההצמדה בקצות אצבעותיה (תמונה 2). הפרשת הריר משמשת לא רק כדבק אלא גם אוטמת את המשטח ומייעלת את הריק הנוצר. למסקנה זו ניתן להגיע ממחקר שנערך על העלוקה הרפואית(2) שאף היא נצמדת למשטחים שונים בעזרת דיסקיות הצמדה. במחקר זה התברר שעצמת ההדבקה למשטחים הנמצאים במים גדולה מאשר באוויר. החוקרים הסבירו שהמים והריר המופרש מהדיסקיות מחליקים את פני המשטח על ידי סתימת נקבים ומאפשרים יצירת ריק מושלם.
דיסקית הצמדה קיימת גם על ראשו של הדג דבק (רמורה) (תמונה 3). דג זה נצמד למגוון בעלי חיים ימיים כלוויתנים, כרישים, דגים גדולים כטונה ודג חרב, צבי ים ולעיתים אף לבני אדם צוללים. ההצמדות לבעלי חיים מאפשרת להם לנצל שיירי מזון של הפונדקאים. הדסקית מוקפת בשפה בשרנית שמאפשרת ליצור ואקום. בתוך הדסקית ישנן שורות של לוחיות בעלות בליטות משוננות זעירות. כשהלוחיות זקופות, הבליטות יוצרות חיכוך עם עורו של הפונדקאי. השילוב של פעולת יניקה הנובעת מהריק והחיכוך מאפשר לדבק לא לאבד אחיזה גם כשהפונדקאי נע במהירות או משנה כיוון בפתאומיות.
מנגנון הצמדה אחר למשטחים נטויים מכונה "הידבקות יבשה". מנגנון זה מבוסס על כוחות חשמליים הנקראים על שם המדען ואן דר ואלס שגילה אותם. כוחות משיכה אלו מבוססים על כך שהמטען החשמלי של מולקולות אינו מתחלק בצורה סימטרית. כתוצאה מכך הקצה השלילי של מולקולה אחת נמשך אל הקצה החיובי של מולקולה אחרת. כוחות אלו חלשים יחסית אך כאשר הם מופעלים על פני מספר מולקולות רב מתקבלת עוצמת כוח רבה. כוחות ואן דר ואלס מסבירים את האופן שבו מצליחות שממיות להיצמד לתקרה ואפילו למשטחים חלקים כמו זכוכית וחרסינה. על כל מילימטר מרובע בכרית כף הרגל של השממית צומחות כ – 14,000 שערות מיקרוסקופיות שכל אחת מהן מתפצלת אף היא למאות שערות. משזירה של מאות שערות כאלה תתקבל שערה בעובי של שערה אנושית אחת. השערות הרבות על רגלי השממית מגדילות מאד את שטח המגע בין כפות רגלי השממית ובין המשטח עליו היא מטפסת. בשטח גדול זה יוצרים כוחות ואן דר ואלס כח בעוצמה כוללת המאפשרת לשממית להחזיק את משקל גופה גם כשהיא נאחזת במשטח בעזרת אצבע אחת בלבד. תופעה זו מודגשת במין שממית הנקרא מניפנית (תמונה 4). למניפנית כף רגל רחבה דמויית מניפה ובכל אצבע ישנן שערות המתחלקות לשעריות משנה. כל אחת ממיליוני השעריות יוצרת אינטראקציה עם המשטח בעזרת קשרי ואן דר ואלס.
טכניקת טיפוס נוספת ניתן למצוא בבעלי חיים קטנים. לנמלים ולתיקנים יש טפרים מעוקלים, שבעזרתם הם נאחזים בבליטות ובזיזים מיקרוסקופיים על משטחים שונים. מה שנראה לנו כקיר חלק, בעיני חרק הוא קיר טיפוס עם נקודות אחיזה רבות שאפשר להשתמש בהן. חרקים רבים, כמו זבובים, מפרישים מבלוטות שעל כפות רגליהם חומר שומני שעוזר להם להידבק.
(1) קשרי מימן חזקים מקשרי ואן דר ואלס ולכן מצליחים לנתק אותם.
(2) Kampowski, T. et al, 2016. 'Functional morphology of suction discs and attachment performance of the Mediterranean medicinal leech (Hirudo verbana Carena)'. J R Soc Interface. 13(117).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.